«אני אפילו לא זמר: אני מספר סיפורים ומספר סיפורים. למדתי מהאנשים, אתה תבין את רוזה בליסטררי כשאמות. אבל כל עוד אני בחיים, לעולם לא. כי אני מוחה, ויש לי סיבה למחות "אז היא אמרה על עצמה Rosa Balistreri.
ניחנה בגוון ווקאלי ייחודי ואינטנסיבי, מתורגמנית של שירי עם סיציליאניים בנימה נוקבת ודרמטית, רוזה באליסטרי למרבה הצער עזבה אותנו בטרם עת, במשך למעלה מ-30 שנה.
שלו היו שירי מחאהשנתנו קול לחקלאים, כורי גופרית, מהגרים, אסירים. לכל כך הרבה אנשים שניצלו והושפלו בדיוק כמוה, שמאחוריהם היו חיים בעייתיים מאוד.
רוזה הייתה משפחה גדולה וענייה מאוד זו של רוזה, שהיו לה שתי אחיות ואח, וינצ'נזו, שהיה משותק מאז לידתו. הזמרת נולדה בליקטה, במחוז אגריג'נטו, בשנת 1927: אביה היה נגר ואמה עקרת בית
היא בילתה את ילדותה ונעוריה באומללות, ברובע מרינה, שם נאלצה לצאת לרחובות כדי לאסוף קליפות תפוזים לאכול, או לבקש צדקה כדי להאכיל את המשפחה. מאז שהייתה ילדה קיבלה אפילו את העבודות הצנועות ביותר: הלכה לעבוד בבתים של משפחות עשירות, עבדה כעובדת בתעשיות שימור דגים; הולך ללקט בשדות
רק בגיל חמש עשרה, עדיין אנאלפבית, היא נעלה את זוג הנעליים הראשון שלה ובגיל שש עשרה היא התחתנה Gioacchino Torregrossa, הידוע בשם Iachinazzu: זה היה נישואים מסודרים ו אוּמלָל; שנים רבות לאחר מכן, רוזה תגדיר את בעלה "לאטרו, ג'וקטורי ו'מבריאקוני" (גנב, מהמר ושיכור).
לזוג נולדה רק בת אחת אנג'לה וביום שרוזה גילתה שבעלה איבד את המכנס של בתו במשחק, היא תקפה אותו, וחשבה שהיא הרגה אותו, הלכה להסגיר את עצמה לקרבניירי והייתה הסתיים בכלא.
יואכים שרד, כי "דשא צבוע לעולם לא מת" ורוזה, לאחר 6 חודשים, שוחררה מהכלא. כדי לפרנס את בתה ולעזור למשפחת המוצא שלה, האישה לא חסכה את עצמה: תחילה עבדה בבית חרושת לזכוכית, אחר כך כאספת ומוכרת של חלזונות, צלפים, אגסים קוצניים, סרדינים ולבסוף הלכה לשירות עם משפחת אצולה של פאלרמו.
לרוע המזל היא התאהבה בבן אדוניה ובכך שנכנעה לחנופה היא נכנסה להריון. היא נאלצה לברוח ולאחר מכן לרצות עוד שישה חודשי מאסר, כי היא הואשמה בגניבה מבית אדוניה.
יציאה מהכלא , למרות מצב ההיריון הברור, היא גרה ברחוב, עד שקיבלה את פניה חברה של הרופאים המיילדים שעזרה לה ללדת: למרבה הצער הילד נולד מת.
כשהיא מתאוששת מכאב האובדן הנורא, היא מצאה עבודה כמטפלת בפלרמו, בכנסיית סנטה מריה דלי אגוניצנטי, שם עברה להתגורר במרתף יחד עם אחיה וינצ'נזו והפקידה את הקטנה שלה. הבת אנג'לה בקולג'.בגיל 32 הוא למד קרוא וכתוב. יום אחד התנכל לה על ידי הכומר ולא נכנעה לתאוות הכומר, היא גירשה ממנה קשות.
רוזה גנבה את הכסף מקופסאות הנדבה, קנתה שני כרטיסי רכבת ויצאה עם אחיה וינצ'נזו לפירנצה
כאן התחיל וינצ'נזו להיות סנדלר ורוזה המשרתת, בבתים מפוארים.
אמה ואחת משתי האחיות בפירנצה הגיעו אליה, רוזה פתחה איתם דוכן פירות וירקות בשוק סן לורנצו.
כאשר נראה היה שהדברים הולכים על הצד הטוב ביותר, טרגדיה חדשה ונוראה התחוללה: אחותה מריה, שניסתה להימלט לפירנצה, הצטרף לבעלה ונרצחה באכזריות.אבל ונואש, אביה של רוזה נטל את חייו בתלייה.
רוזה נשארה בפירנצה 20 שנה, גם היא חיה עם הצייר מנפרדי לומברדי. בתקופה זו היא הרחיבה את מעגל החברות שלה ובאה במגע עם אינטלקטואלים רבים, ביניהם מריו דה מישלי, שהוקסם בקולה, נתן לה את ההזדמנות להקליט את אלבומה הראשון בחברת התקליטים Ricordi.
רוזה לא עצרה לפרש שירים ישנים, היא השתתפה באופן פעיל בהלחנת המילים, לפעמים אפילו סיפקה את רצועת המוזיקה. כך, שירים כמו "מאפיה ופריני", "הפיראטים בפאלרמו" ועוד רבים אחרים התעוררו לחיים, על הגירה ועבודתם הקשה של חקלאים, פועלים, כורים.
בשנים 1966 ו-1969 השתתפה רוזה בשתי המהדורות הראשונות של המופע "Ci reason e canto" בבימויו של דריו פו: האישה הייתה בת ארבעים, פניה מסומנים בחיים כה אינטנסיביים ומייגעים.הנוכחות הבמה האותנטית והדרמטית שלו נשארה התרשמה על הקהל כמו השירים שביצע.
עזבה מנפרדי לדוגמנית, רוזה נפלה לדיכאון וניסתה להתאבד. רק ב-1971 החליטה לחזור לסיציליה, לא עוד כמשרתת ענייה, אלא כאמנית מבוססת. הוא נאלץ לפרנס את עצמו ואת בתו שבינתיים עזבה את הפנימייה מאהבה וציפתה לילד
היא ביקשה עזרה מחבריה מהמפלגה הקומוניסטית, שנתנו לה את ההזדמנות להופיע ביום האחדות בערים שונות. המשורר איגנציו בוטיטה כתב עבורה מילים רבות שהוסיפו לרפרטואר העצום שלה ממילא.
בשנת 1973, בפסטיבל סן רמו, השיר שלו שכותרתו "Land you don't feel" הוסר ברגע האחרון. ההדרה עוררה מחלוקת רבה, עד כדי כך שרוזה נחשבה בעיני רבים למנצחת המוסרית האמיתית של הפסטיבל באותה שנה.
"החלטתי לצעוק את המחאות שלי, ההאשמות שלי, הכאב של אדמתי, של העניים שגרים שם, של אלה שנוטשים אותה, של עמיתים לעבודה, של פועלים, של מובטלים, של נשים סיציליאניות שחיות כמו חיות.זו הייתה המטרה שלי כשהסכמתי לשיר בסנרמו.
גם אם אף אחד לא ראה אותי בטלוויזיה, כל האיטלקים שקוראים את העיתונים יודעים מי אני, מה הייתי, כולם מכירים את הרעיונות שלי, חלק יקנו את התקליטים שלי, אחרים יבואו לקונצרטים שלי ואני אני בטוח שהם ישקפו את מה שאני שר." אמרה רוזה.
בשנות ה-80, לאחר שהתיישבה לצמיתות ב פאלרמו, היא המשיכה את עסקיה במשחק ושירה בתיאטרון הביונדו.
1987 היה הקיץ האמנותי האחרון של רוזה כשחקנית תיאטרון, בעוד כזמרת-יוצרת היא המשיכה להופיע בשוודיה, גרמניה, אמריקה, ותמיד גרפה מחיאות כפיים והערכה.
Rosa si כובתהבבית החולים וילה סופיה בפלרמו, ב-20 בספטמבר 1990, בגיל 63, עקב שבץ מוחי.
לאחר מותו, זיכרונו דעך, אך בשנים האחרונות פעלו יורשיו ובמיוחד אחיינו לוקה טורגרוסה לשחזר את ערכו ופועלו: יש גם שמועות על סרט בקרוב, המוקדש ל- רוזה בליסטררי גדולה, גאווה סיציליאנית
