הוא ממוקם בסיציליה ומוסתר בתוך שריד יקר ערך סצנת המולד העתיקה בעולם.
הוא מגולף בתוך סרקופג שיש מהתקופה הקונסטנטינית, הסרקופג של אדלפיה, שבו היו שרידי כלה ונשמר בתוך המוזיאון הארכיאולוגי האזורי "פאולו אורסי", בסירקיוז.
הוא נמצא ב-12 ביוני 1872 בתוך תא של הקטקומבות של סן ג'ובאני, במעיים של סירקוזהבמהלך מסע החפירות בניהולו של פרנצ'סקו סבריו קוואלארי, במטרה של בירור גילן של הקטקומבות הנוכחיות
אחרי הכל, העיר ארצו היא שנייה רק לרומא בשל הרחבת הקטקומבות שלה, המתפתלות כמה מטרים מתחת לכיכרות ורחובות מודרניים, ושומרות עליה עקבות של מסירות נפש הנוצרית העתיקה ביותר. לכן אין זה מפתיע שהמכשיר העתיק ביותר של דבקות נוצרית נמצא ממש כאן.
הסרקופג מורכב מחזה ראשי שעליו מכסה קטן יותר והיה קבורתה של האצילה הרומית אדלפיה, אשתו של בא בלריוס (ולריוס) כפי שהוא נראה עד היום מהמדליון המרכזי שיייצג דיוקן של בני הזוג, המוזכר במרכז המכסה על ידי אפיגרף מסודר על שלוש שורות על רקע אדום: "(H) ic Adelfia c (larissima) f (hemin) / posita compar Baleri comitis" אנו קוראים (Qui Adelfia, אישה מפורסמת מאוד, אשתו של הרוזן ולריו, מודח).
יש בו שלושה עשר עיטורים של איקונוגרפיה נוצרית המסודרים בפנקס כפול על המארז: מתוכם, רובם - שמונה - לקוחים מהברית החדשה ואילו הנותרים הם ציטוטים מהברית הישנה.
כדי להפוך את הממצא הזה למאה ה-4 לספירה ייחודי. זה העיטור העדין שלו שביניהם סצינות המולדבולטותבפרט, מסופר על רגע הערצת החכמים. שלושת המלכים לובשים כיסוי ראש על שערם הארוך, טוניקה וממשיכים ימינה נושאים את מתנותיהם ומושיטים יד אל ישוע.
סככה מכוסה אריחים וגדמים מחסה את המשיח בחיתול, מונח בסל נצרים ומתחמם בנשימת השור והחמור בזמן שמריה יושבת על סלע
