היותו נער כרוך בפני עצמו בעומס רגשי לא מבוטל, המסכן להתגבר, בהתחשב במגבלות ובשינויים הכלליים שנגרמים מהחירום שאנו עוברים
זו הסיבה שמסדר הפסיכולוגים של סיציליה, בהשקת מסר תשומת הלב הזה, פונה לכמה הרהורים חשובים להורים ולילדים שיש לקחת בחשבון בתקופה זו.
אמנם, מצד אחד, היו אמצעים ועצות המוקדשים לילדים ולקשישים, כך שזה לא היה עבור קבוצת גיל שיש לפקח עליה במיוחד.
מבית הספר שנקטע, ועד לרצון ל"מרד", העולם העדין של המתבגרים מסתכן ב"נשכח הגדול". בשלב של מחזור החיים שבו מגעים עם העולם החיצון מייצגים את הדרך האלקטיבית לחקור, לחוות ולהכיר אחד את השני, בידוד כפוי הופך למימד קריטישבתוכו יש לעזור למתבגר ונתמך בהגדרה מחדש של נקודות התייחסות תקפות. הפחד מלהיות לבד, שעמום, דו קיום כפוי, מעמיסים על תנאי הבידוד שחווים מתבגרים, עם סיכון לתפוס את ביתם כ"כלא", אך בידוד אינו שם נרדף לכלא ובהתאמה זו של תפיסות. להרגיש חלק ממערכת משפחתית שמקבלת בברכה ומכירה בפחדים ובצרכים של האדם, הופכת למרכיב שהופך את האתגר להזדמנות.
ארגון מחדש של חיי יומיום חדשיםיכול להיות מועיל הן לילדים והן להורים, והדבר יכול להתממש החל מ:
שאל אותם מה שלומם ביחס למה שקורה, כדי למצוא מילים משותפות על מצבי הרוח המשתנים שלהם.
שתף את הילדים במבנה היום, כולל הרעיונות והרצונות שלהם.
לכבד את המרחבים האישיים שלהם, לעזור להם להגדיר זמנים למנוחה, לימוד ופנאי לאורך היום.
צור רגעים של שיתוף, כולל רגעים משעשעים.
עדכן אותם בחדשות ובהתקדמות המצב מחוץ לבית.
"יש לעזור לנערים שלנו, בזמן הזה - מסבירה יועצת המסדר ליביאנה סקיאקה - לסמן ו להסדיר זמן חדש מהול בשעמום, אחריות, סקרנות, אנשי קשר שנשמרים ומתחדשים על ידי מציאת נתיבים אחרים. צריך לעזור להם לתפוס את משפחתם, כל אחד עם המוזרויות שלו, כקהילה קטנה שמגינה, מגרה ודואגת זה לזה על בסיס יומיומי".
