אחת הפסיכותרפיסטיות המפורסמות בעולם, ננסי מק וויליאמס, הייתה צפויה לסיציליה לכנס אבל נחסמה בבית על ידי נגיף הקורונה כמו כולנו. הוא שלח מכתב למסדר הפסיכולוגים של סיציליה המהווה הרהור על חשיבותה של רווחה נפשית ברגע היסטורי זה. הנה המכתב המלא
בחודש שעבר, קיוויתי להיות בסיציליהלדון בפסיכותרפיה עם עמיתים איטלקיים עם מטופלים שאובחנו עם הפרעת אישיות. במקום זאת, אני מוצא את עצמי בהסגר בביתי בארצות הברית, "נפגש" עם המטופלים שלי אך ורק דרך הטלפון והאינטרנט.אמנם אפשר להמשיך "להיות טיפולי" בנסיבות אלה, אבל זה גם מעייף.
לחיבור לאינטרנט יש כמה דברים חיוביים - למשל, מטופלים הראו לי את חללי המגורים שלהם, ילדים, כלבים וחלקים אחרים בחייהם שרק שמעתי עליהם קודם - אבל זה גם מעייף באופן מוזר לבהות במסך רוב היום. עמיתיי מדווחים על אותה תשישות שאני חש בתגובה לדרישות המיוחדות של טיפול מקוון. ובנסיבות אלה, נראה ש- הפסיכותרפיה עצמה שונהלא משנה מה הסיבה הראשונית שביקשו טיפול, הנושא העיקרי שהמטופלים שלי מספרים לי עליו הוא נגיף הקורונה. כל מפגש מתחיל בשאלות על הבריאות שלי ומדווח על מצבם הגופני ומצבם של יקיריהם.
בעוד שקודם לכן, יכולתי לענות על שאלות לגבי בריאותי בהתערבויות מול סקרנותו של המטופל, כעת אני מרגיש שזה עניין של אדיבות בסיסית לספר למטופל מה שלומי.בלי הבטחה שאני בסדר, הם לא יכולים לעבור לנושאים אחרים.
נגיף הקורונה הפך את העבודה שלי לארשמית יותר, אינטימית יותר, חושפת יותר את התלות ההדדית האמיתית ביני לבין המטופלים שלי. הדבר הקשה ביותר להתמודד איתו מבחינה פסיכולוגית הוא העובדה שהפחד מנגיף הקורונה אינו חרדה נוירוטית, והחרדה מהנזק שלו אינה דיכאון נוירוטי.
o אני יכול לעזור למטופלים כאשר הפחדים וההפסדים האמיתיים שלהםמסובכים בגלל המוזרויות והפגיעות שלהם, אבל אני לא יכול להפחית את הסבל הרגשי המבוסס על המציאות. במקום זאת, אני עדה לפחד אמיתי וכאב מכריע.
זה מנחם במיוחד עבור אלה שחשו שאחרים לא יכולים להכיל את רגשותיהם. אני גם מנסה לספק למטופלים שלי את המידע הטוב ביותר שיש לי כדי לשמור עליהם. עבור פחדים מציאותיים, אמצעי הגנה עצמיים מציאותיים הם ה"תרפיה" הטובה ביותר.
ניסיון קליני לימד אותי שאחת הפנטזיות העמוקות ביותר של האנושות היא האמונה שבאיזשהו מקום יש אחר כל יכול, יודע כל שיכול לתקן דברים. הפעם הראשונה שבה התוודעתי לכוחה של הפנטזיה הזו הייתה כאשר בתי בת השנתיים עשתה סצנה אמיתית מכיוון שלא הצלחתי לעצור את הגשם. לחלק מהמטופלים יש דפוס רגשי המלווה אותם לאורך כל חייהם, המורכב מניסיונות להוכיח לאם דמיונית ועוצמתית כמה הם סובלים, כדי שהיא תוכל אז להתערב ולהציל אותם
הם לוקחים את הדפוס הזה לפסיכותרפיה, ועוסקים בפגישה אחרי פגישה מעבדים את הכאב שלהם, מתנגדים לניסיונות של המטפל לעזור להם לראות שיש לוותר על הרצון שלהם באידיאל הורה והתאבלו, כדי שיוכלו ליהנות מהאנשים הלא מושלמים ומהסיפוקים הלא שלמים שחיים במציאות.אצל מטפלים, המקבילה לפנטזיה הזו, שגרמה לנו לא פעם לקחת את המקצוע שלנו, מרמזת על היותנו מושיע כל יכול שיכול להוביל לבריאות נפשית כל מטופל.
במהלך הקריירה שלנו, אם לא נפחית את הפנטזיה הזו, נהפוך לביקורתיות עצמית הרסנית, מתוסכלים, לא מסוגלים להיות גאים בעזרה שאנו מציעים באופן מציאותי. זה מפחיד מאוד שהעולם לא נמצא בידי אחרים נדיבים ונעלים, אלא מנוהל על ידי בני אדם שבריריים לא מושלמים כמונו. בכל פסיכותרפיה שאפתנית, המטופל והקלינאי מתמודדים עם המציאות הזו קוגניטיבית ורגשית.
במגיפה, התהליך הזה עובר למרכז הבמה כאשר שני הצדדים מתפתים לחפש נחמה בפנטזיות ממכרות מהורה מושלם. פסיכותרפיה כרוכה בהתמודדות עם אמיתות קשות. כמטפלים בקנה מידה גדול, מנהיגים שמבינים ואומרים את האמת מעוררים תגובות טובות יותר לאסונות מאשר אלה שמתנגדים למציאות.
אלה מנסים לשמור על דימוי עצמי המבוסס על פנטזיה של אומניפוטנציה, ולהרגיע את הקהל בשקרים. אני חושב שלא משנה איך המדינות שלהם מתמודדות עם COVID-19, כל מה שאנחנו יכולים לעשות כמטפלים הוא להיות כנים לגבי כמה דברים קשים מבחינה רגשית כרגע.
הנחמה העיקרית שאנו יכולים להציע למטופליםשלנו, אפילו בזמן הסגר, היא חיבור אינטימי עם מישהו שמוותר על העיוותים ההגנתיים של מציאות מפחידה וכואבת. הופעה כזו אפילו לא מתקרבת לפנטזיות שלנו על להיות מושיעים כל-יכולים, אבל היא בהחלט דבר יקר ערך.
