פולקלור עירוני קיים בכל מדינות העולם, אך הוא צבעוני במיוחד ביפן. בהחלט כל תושבי המדינה הזו מכירים את האגדות הנוראיות של טוקיו. רוחות עיר, נשים -נחשים, בובות מפחידות, ראשי פרה - לכל הדמויות האלה יש רק דבר אחד במשותף: הרצון לפגוע באנשים.
יצורים פאראנורמליים של שכונות העוני בעיר מפחידים ילדים ותלמידים. מדריכים מספרים סיפורי אימה מקומיים לתיירים סקרנים, שאז אינם יכולים לישון טוב. אגדות הבירה היפנית מתגלמות בקומיקס ובסרטים. יש הרבה רוחות רפאים בטוקיו, והן נמצאות בכל כיוון.
סמוראי וראשו
במאה ה- X, הסמוראים טאירה-נו-מסקאדו חיו ביפן, היו לו פרובינציה נפרדת בניהול, אך בכל דרך אפשרית סקרנה את השלטון המרכזי. פעם הוא גייס כוחות נגד השליט היפני הראשי ואף הכריז על עצמו כקיסר.
מהפכתו לא הוכתרה בהצלחה. הסמוראי נלכד והוצא להורג, כשראשו כרות. כדי להפחיד את תומכי הסמוראים המורדים נחשף הראש הכרות לשעשוע הציבור. אבל משהו מוזר קרה: הראש נראה חי, עשה פרצופים, ובשלב מסוים הוא עזב את מקום ההוצאה להורג ועף משם.
דרכו של הראש המעופף שכבה במחוז הבית של הסמוראים. אבל בערך באמצע הדרך, הראש ירד לנוח באזור הכפר שיבאסאקי, שהוא כיום חלק מהעיר טוקיו.
כפריים רחמנים, אוהדים את הסמוראים, טמנו את ראשו, אך לא הצליחו להתמודד עם רוחו של מסקאדו. הוא עדיין מתגורר בשיבאסאקי, שומר על מקום קבורת הראש ולפעמים מתנהג באגרסיביות רבה, ורואה אצל העוברים ושבים את האשמים במותו.
זה נהיה מפחיד מאוד כאשר רוחו של סמוראי מנסה לכרות את ראשו של אדם חי. אומרים שאחרי התנגשות כזו עם רוח רפאים ניתן לראות סימנים אופייניים על הצוואר.
רוחות רפאים מהשירותים
משום מה, היפנים חושבים שמקלחות ושירותים בבתי ספר מסוכנים. מספר אגדות עירוניות קשורות אליהן. הם מספרים על רוחות רפאים כאלה:
- האנקו שלעתים קרובות לא מזיק, שיכול לפעמים לבעוט ולגרום נזק ניכר לילדים;
- קסימה רייקו חסרת רגליים מחפשת את איבריה;
- הצעיר אקה מנטו, שאוהב משחקים מסוכנים.
האנקו הוא הרוח היפנית המפורסמת ביותר שבחרה בשירותים כבית הגידול שלו. הם אומרים שזו רוחה של תלמידת בית ספר שנרצחה בשירותים. אתה צריך לחפש אותו בשירותים בקומה השלישית בתא מספר 3.
כמה נועזים מזמנים במיוחד את רוח האנקו. לשם כך, פשוט לדפוק על הדוכן המתאים ולהתקשר לילדה. במקרה זה, הרוח הממורמרת יכולה לפגוע באדם המתקשר אליו ולגרור אותו לשירותים. מוות לא נעים!
כל תלמידי בית הספר היפנים מפחדים מהנאקו. חלקם אפילו מנסים להימנע מללכת שוב לשירותים בבית הספר או לעשות זאת עם חברים.
סיפוריהם של קאשימה רייקו ואקה מנטו הם וריאציות לאגדת האנקו. קסימה רייקו היא גברת שאין לה רגליים. כל מי שנכנס לשירותים שלה, היא שואלת על הרגליים החסרות. כדי להגן על עצמך מפני רוח הרפאים הזו, אתה רק צריך לקרוא לו בקול רם בשמו.
אקה מנטו הוא נבל קלאסי שלעולם לא מפספס הזדמנות לפגוע באדם חי שהוא פוגש. רוח רפאים זו נקראת גם "הגלימה האדומה" ביפן. הוא אכן עטוף במעטה אדום והוא מקובע לחלוטין על הבגד הזה.
הוא שואל כל מבקר בדוכן שלו לגבי העדפות הצבע בבחירת מעיל גשם. ובתחילה מוצעות רק שתי אפשרויות - אדום או כחול. מי שבוחר בגלימה אדומה ימצא את עצמו עם ראש כרות, והדם הזורם מהגוף ישמש כגלימה אדומה. מי שיבחר באפשרות הכחולה ייחנק כדי שהגוון יהיה דומה לחומר כחול.
אתה יכול לרמות ולבחור גלימה בצבע אחר - ירוק או צהוב.או ספר לרוח ששתי האפשרויות טובות. אבל גם במקרה זה, אקה מנטו לא יחסוך, אלא פשוט יגרור את המסכן לגיהנום.
אישה זקנה קורעת את רגליה
כמה רוחות רפאים בטוקיו פולשניות במיוחד: הן יכולות להציק לכל אחד ברחוב לאור היום בשאלות אידיוטיות.
הם אומרים כי אישה זקנה איומה כרסה פעם אחרי ילד אחד, ושאלה אם הוא צריך רגליים. בהתחלה הילד התעלם מהסבתא, ואז בליבו ענה שלא, הוא לא צריך רגליים. באותו הרגע נפל התינוק על הקרקע, איבד את רגליו ודימם. הסבתא, יחד עם כפות רגליו של הילד, התאדו, כאילו מעולם לא הייתה קיימת.
רוחות רפאים כאלה, מלמדים מדריכים יפנים, צריכים להיות מסוגלים להילחם ולהפנות את תשומת ליבם למישהו אחר.
האגדה הזו הומצאה כדי להראות חזותית לתלמידי בית הספר היפנים שאין צורך לדבר עם זרים ברחוב, זה יכול להוביל לתוצאות קשות.
תא טלפון
אגדה מפחידה נוספת בטוקיו מוקדשת לאובייקט שבעזרתו רוחות רפאים לוקחות אנשים חיים לעולם הבא - תא טלפונים.
דוכן זה מותקן בגשר ההתאבדות, שנזרק מעל ערוץ עמוק. ברגע ששני נערים התעניינו במקום הזה, ראשית הם הסתכלו על תמונות באינטרנט, זרקו תמונות אחד לשני, ואז אחד מהם החליט ללכת לגשר לראות אותו במו עיניו.
כך קרה שהוא היה שם בחצות. והוא כל כך התרשם מהנוף מהגשר שהוא החליט להתקשר לחבר. לרוע המזל, לא הייתה תקשורת סלולרית ליד הערוץ, אך בקרבת מקום נמצא תא טלפון.
הילד יצר קשר עם חבר וסיפר כי הוא עומד ליד הגשר בתא טלפון. חבר נזכר שבתמונות שנמצאו אין טלפון שעומד לבד, וייעץ לו לא לעזוב את הדוכן עד שיחלץ.
הילד הביט סביבו בחשש וראה את רוחות הרוח של ההתאבדויות מסתדרות בתא הטלפון. הרוחות חיכו בסבלנות למשהו, והתינוק לא העז לעזוב את התא. הוא חיכה לחבר שתפס אותו והרחיק אותו מקצה הערוץ.
מסתבר שהטלפון היה תעתוע שדחף אנשים למוות. לאחר שהתקשרו, עזבו העוברים והשבים את הדוכן הלא קיים ונפלו לתוך הערוץ. ורוחות המקום מיהרו להן ויצרו מראה של תור.
נשאלת השאלה, כיצד אז אנשים יכולים להתקשר לטלפון החסר? האגדה מספרת כי כל ההתאבדויות דיברו בטלפונים הניידים שלהם.
