תיאור האטרקציה
Palazzo Labia הוא ארמון הבארוק בוונציה, שנבנה במאות ה -17 וה -18. זהו אחד הארמונות המפוארים האחרונים של העיר על המים - מעט ידוע מחוץ לאיטליה, הוא בולט באולם הריקודים שלו, מצויר בציורי קיר של ג'ובאני בטיסטה טייפולו. בנוסף, Palazzo Labia מתייחסת גם בכך שיש לה לא רק חזית הפונה לתעלה הגדולה, אלא גם חזית אחורית המשקיפה על תעלת קאנרג'יו (האחרונה, אגב, העיקרית). בוונציה, אדריכלות זו נדירה ביותר.
משפחת לאביה, שבבעלותה פאלאצו, הגיעה מספרד ורק בשנת 1646 קנתה לעצמה את התואר בוונציה, שהקנתה לאריסטוקרטים המקומיים את הכינוי "מתחילים". הם החלו בבניית הארמון שלהם ממש בסוף המאה ה -17, ושכרו לשם כך שני אדריכלים מעט ידועים - טרמיניון וקומינלי. המיקום שנבחר היה מפגש בין התעלה הגדולה לתעלת קנרג'יו באזור סן ג'רמיה. כמו ארמונות רבים אחרים בוונציה, לפלאצו לאביה צורת מלבן הבנויה סביב חצר, בעוד שחזיתותיה פשוטות ואף קפדניות במידה מסוימת, בניגוד לרוב הבניינים הקלאסיים של אותה תקופה. החזית המשקיפה לכיכר קמפו סן ג'רמיה אינה נחותה בעיטורה מזו המשקיפה על תעלת קאנרג'יו. השלישי, מול התעלה הגדולה, קטן יותר. הארמון עצמו כולל חמש קומות. הקומה הראשונה והשנייה נמוכות מאוד ומעוטרות באבנים בולטות. בשתי הקומות הבאות יש חלונות מפוצלים גבוהים המופרדים על ידי פילסטרים ומוסגרים על ידי מרפסות מאווררות. הקומה החמישית היא קומת ביניים נמוכה תחת קורת גג עם חלונות קטנים סגלגלים, המופרדים זה מזה על ידי הנשרים הרלדיים של משפחת לאביה. החזית המשקיפה על קמפו סן ג'רמיה הינה בסגנון הגותי הוונציאני ובניגוד ניכר לשתי החזיתות הקלאסיות האחרות.
בפנים, אולם הריקודים המרכזי, Salone delle Feste, צבוע לחלוטין בציורי קיר המתארים את המפגשים הרומנטיים של מארק אנטוני וקליאופטרה. ציורי קיר אלה הם יצירה משותפת של טיפולו וג'ירולאמו מנגוזי קולונה. ההערכה היא שבני משפחת לאביה שימשו מודל לפרסקאות. שאר החדרים הקדמיים, כמובן, חיוורים בהשוואה לאולם הריקודים, אך למרות זאת, הם גם ראויים לתשומת לב. לדוגמה, סלון הדמשק הירוק כולל אח משיש משובץ וציורי קיר ענקיים של פומפאו באטוני.
