תיאור האטרקציה
לישקיאבה היא עיר עתיקה קטנה (כיום כפר) הממוקמת בדרום ליטא, באזור ורנסקי הציורי, על הגדה השמאלית של נהר נמאן, 9 קילומטרים מהעיירה דרוסקינינקאי. שייך לקשיש מרקינס. בשנת 2005 מנתה אוכלוסיית הכפר לישקיובה 37 איש.
לישקיאבה הוזכר לראשונה במקורות כתובים עתיקים בשנת 1044. כבר במאה ה -11 הוקם מבצר עץ על גבעה גבוהה. בסוף המאה ה -14, בתקופת שלטונו של הנסיך הליטאי ויטובט הגדול, החלה בניית מבצר אבן, שהופסק לאחר קרב גרונוולד (1410). שרידי המגדל שרדו עד היום. הכנסייה הראשונה בלישקבה שופצה מהמחצית השנייה של המאה ה -16 ועד 1624. בסוף המאה ה -17 התבסס בכפר שלטון הדומיניקנים.
במרווח שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמה הפטריוטית הגדולה, הייתה לישקיאבה בשטח ליטא. קו תיחום (תיחום) עבר לאורך נהר הנמן, כמעט גבול שהפריד בין רפובליקת ליטא לבין אזור וילנה, שסופח לפולין. מסטיסלב דובושינסקי הקדיש שיר ללשקאווה בשמונה רביעיות.
כיום מפורסמת לישקיאבה ב -4 אנדרטאות ארכיאולוגיות: מקום של קורבנות-תל, שעליו הוקם מבצר עץ במאות ה-9-11, גבעת המקדש, אבן עם טביעת שור ומה שנקרא " אבן המכשפה ".
לישקיבה מפורסמת גם בזכות המונומנטים האדריכליים שלה. זוהי טירה וחורבותיו של מגדל מהמאות ה- XIV-XV. האטרקציה החשובה ביותר היא ההרכב האדריכלי של כנסיית השילוש הקדושה בעולם (סוף המאה ה -17) והמנזר הדומיניקני (מחצית השנייה של המאה ה -18), הממוקם על הגדה הגבוהה של נהר נאמן. הכנסייה היא פנינת בארוק יפהפיה בדרום ליטא, בה מגיעים תיירים מליטא ומכל רחבי העולם. גדר החצר ומרפסת הכנסייה שייכים לבניית המאה ה -18, ומגדל הפעמונים ועמוד הזיכרון עם פסל סנט אגתה מתוארכים למאה ה -19. יצירות אמנות רבות מהמאות ה-17 עד ה -20 שרדו עד היום בכנסיית השילוש הקדוש.
הודות למאמציהם של עובדי מרכז התרבות לישקיבה, כל המורשת התרבותית הזו מותאמת לתיירים ולאירועי תרבות. הם פועלים לשיקום האנדרטה התרבותית הזו, שנפגעה במהלך מלחמת העולם הראשונה. באותן שנים איומות, היה במנזר חנות, סניף דואר ומוסדות אחרים. ובשנים הסובייטיות, בניית המנזר שימשה למטרות אחרות. בהתחלה, ילדים למדו כאן, ולאחר מכן אורגנה הפקת תפירה. ורק בשנת 1998, בכפר לישקיאבה, הוחלט להקים מרכז מדינת תרבות "לישקיבה".
