תיאור האטרקציה
בתרגום מתאילנדית, "Wat Suan Dok" פירושו "מקדש גן הפרחים" והוא ממוקם בסמוך לאוניברסיטה הבודהיסטית המלכותית.
המקדש נוסד בשנת 1370 על ידי מלך לאנה קואה נא באזור היישוב של אנשי "לאבו" ליד הר דוי סוטפ. הגן שהיה קיים בשטח בית המקדש נתן לו את שמו. הנזיר הנערץ מממלכת סוכותאי מהא סומאנה טפה מונה להיות האחראי על וואט סואן דוק.
הדבר הראשון שמושך את עינייך בכניסה לשטח בית המקדש הוא המבנים המסנוורים הלבנים השלגיים הדומים לצ'די (סטפות) קטנות. למעשה, אלה הם המאוזוליאום בהם נשמר אפרם של בני משפחת המלוכה בצ'אנג מאי. בתחילת המאה ה -20 אספה הנסיכה דארה רשמי (אחת מנשותיו של המלך רמה החמישי ובתו של המלך לאנה אינטהוויצ'יאנון) את אפר אבותיה ממקומות שונים באזור צ'יאנג מאי.
ערך רב הוא הצ'די (סטופה) בצורת פעמון באורך 48 מטרים שנבנה בסגנון סרי לנקה. הוא מכיל את שרידי הבודהה, השמורים על ידי נאגות מרובות ראשים, המהווה מאפיין ייחודי של הארכיטקטורה של ממלכת לאנה.
בחדר הסלה (חדר המדיטציה) ששופץ לאחרונה, המיקום של פסלי הבודהה מעניין. בעוד שבדרך כלל כל הפסלים פונים מזרחה, בוואט סואן דוק הם נמצאים זה מול זה. פסל הבודהה היושב במדיטציה מביט מזרחה, ופסלו של הבודהה העומד מביט מערבה לעבר הצ'די. אחת הסיבות למיקום זה היא החשיבות הבלתי מעורערת של הצ'די והשרידים בו.
המקדש מפורסם גם בפסל הברונזה של הבודהה פרא צ'או קאו טו, שנוצר בשנת 1504 וגובהו 4.7 מטר. הוא בולט לתערובת של סגנונות: בגדי הבודהה עשויים בסגנון איותאיה, ואילו אצבעות מוארכות מעידות על השפעה ברורה של סגנון סוחותאי. הפסל ממוקם באובוסוט (חדר קטן של המקדש).
