תיאור האטרקציה
מוזיאון אטאטורק ממוקם בשדרת הלאסקרגזי ברובע שישלי. הוא נקרא על שם "אטאטורק", שפירושו "אבי הטורקים". לפיכך, מוסטאפו כמאל העניק לעם הטורקי על התרומה העצומה שהם תרמו להיווצרות הזהות הלאומית של האומה הטורקית. בניין יפה בן שלוש קומות שימש כמעונו של אטאטורק. מוסטפא כמאל, לאחר שחזר מהחזית הסורית, שכר את הבית בשישלי, שם התגורר פעם, יחד עם אחותו מוקבול ואמו זוביידה ח'אנם. אמא ואחות נסעו לקומה העליונה, מוסטפה כמאל עצמו התיישב בקומה האמצעית, והסנגור שלו שוכן בקומה הראשונה של הבית.
בית זה נבנה במהלך כיבוש איסטנבול (1908), לאחר מלחמת העולם הראשונה והיה עדים לפגישות והתכנסויות רבות של מוסטפא כמאל ושותפיו. בעבר, בית זה נקנה על ידי עיריית איסטנבול מטאהסין עוזר והוסב למקום לאחסון ציורים של אמנים בולטים באותה תקופה וחומרים רבים אחרים בעלי ערך רוחני והיסטורי.
הבניין הוא דוגמה בולטת למבנים ניאו -קלאסיים. הוא מורכב משלוש קומות וחדר מרתף. המוזיאון מלבני ויש לו גלריה מקורה בחזית האחורית. כל החצר של המתחם משתרע על שטח של כ- 852 מטרים.
בקומת המרתף הרצפה מכוסה לחלוטין בלוחות שיש ועליה שטיח אושאק. השטיח רקום בדוגמאות מסור בלבן, שחור, קפה, בז ', ירוק, אפור ואדום. הוא גזום עם שוליים מעוותים. בלובי יש חלונות המשקיפים על הגן והרחוב. הם תלויים בוילונות קמברי עם וילונות, צבועים בעלים צהובים ופרחים כחולים על רקע אדום. הווילונות גזורים בשולי שוליים בחלקם העליון ובצדדים. יש גם פסלים, מראה גדולה וחזה של אטאטורק. בצד השמאלי של החזה שולחן כתיבה מכוסה במפה כחולה, ועליה מחברת לרישום הערות ומשאלות מבקרים.
משמאל ומימין חדרים עם אחים מהמאה ה -19. גרם מדרגות מוביל לקומה השנייה, שבחלקה העליון יש שתי צלמיות של אבירים העשויים מברונזה. ליד הקיר יש ארון בגדים בשני חלקים. הוא מעוטר בדפוסים פתוחים ויש לו שתי דלתות ושלוש מגירות. צבע הארון תואם את צבע התקרה ורצפת הלובי. על הקיר יש גם דיוקן של אטאטורק. חפציו האישיים נמצאים גם בקומה השנייה. יש גם חדר ישיבות, סלון, חדר עבודה, חדר שינה, מספרה, חדר המתנה, ספרייה, חדר אוכל וחדרי שירות אחרים.
בחדר הישיבות יש שולחן עגול נמוך, עשוי בסגנון הישן ועליו מפה ירוקה. סביב השולחן יש שתים עשרה כסאות, ועשרה כסאות נמוכים (המזכירים עות'מאנים) מונחים לאורך הקירות, גבם מעוטר בדימויים וסצנות מיצירותיו של סאקאספר. מנורת גז עם אהיל לבן בסגנון עתיק תלויה במרכז התקרה.
בחדר העבודה יש שולחן מהגוני עם כלי כתיבה בהם השתמש אטאטורק עצמו. על החלונות תלויים וילונות קמברי עם רקמת תחרה בקצוות וילונות סאטן באדום עם קשתות בצבע בז 'בצורת פרחים. כיסוי המיטה על העות'מאנית וכריות הציפוי עשוי בד מאותו צבע, שמעליו עטופה שכמיית קמברי עם רקמה ותחרה בקצוות.
החדר שבו מוצגים המסמכים והניירות האישיים של אטאטורק נראה כך: רצפת החדר אינה מכוסה בשום דבר, כדי לא להסיח את תשומת ליבם של המבקרים מהתערוכות.יש גם וילונות קמברי צנועים על החלונות. בחדר זה יש כונניות ויטרינות, ותצלומים תלויים על הקירות.
חפצים אישיים של אטאטורק מוצגים בוויטרינות המסודרות לפי הסדר הבא: הוויטרינה הראשונה: כובע, חולצת ספורט וחליפה אפורה; חלון ראווה שני: אפודים לבנים ושחורים, כובע עליון, כפפות ומעיל; חלון הראווה השלישי: נעליים ומעיל דמי-עונה בהיר בצבע שחור; חלון הראווה הרביעי: מנחם, כובע מרשל, קופסה לאחסון כרטיסי ביקור, עניבה, מאפרה, פעמון שולחן, שני חרוזי תפילה, מקל, שוט וקערת קפה.
חדרים אחרים מעוטרים בפסלים, אגרטלים וציורים.
לאחר מותו של אטאטורק הועברה הווילה שלו לממשלה פרטית ובשנת 1939 הפכה לבית ספר לבנות מלאכה לילדות ולמכון לבנות. בשנת 1952 השתלטה הווילה על ידי משרד החקלאות ועד 1980 שימשה כמשרד של אחד ממנהליה. לבסוף, משרד התרבות הפך לבעלים של האחוזה, אשר שיקמה את הבניין והפכה אותו למוזיאון בית.
