תיאור האטרקציה
העיר העתיקה מירה (השם המודרני של דמרה) ידועה לנו כמקום עלייה לרגל ואמונה קדושה. העיר בה הטיף ניקולס הפלא. התאריך המדויק של ייסוד היישוב אינו ידוע, אך על פי כמה כתובות ליזיות, הוא התקיים כבר במאה החמישית לפני הספירה. מירה הייתה אחת הערים הגדולות בליסיה ומאז שלטונו של תיאודוסיוס השני הייתה בירתה. במאות III-II לפנה ס, כשהייתה חלק מהאיחוד הליקים, קיבלה העיר את הזכות להטביע מטבעות. במאה הראשונה לספירה ביקרו הקיסר גרמאניקוס ואשתו אגריפינה במיירה, לכבודה הוקמו פסלי הקיסר והקיסרית במפרץ העיר. שקיעתה של מירה נפלה במאה השביעית, כאשר העיר נהרסה על ידי הערבים והוצפה בבוץ של נהר מירוס.
בשנים הראשונות של הנצרות נפגש כאן פאולוס הקדוש, בדרכו לרומא, עם הנוצרים הראשונים. במאה השנייה, מירה כבר הפכה למרכזה של הדוכס. בשנת 300 לספירה הפך ניקולס מהעיר פטרה, הידוע בעולם הנוצרי בשם ניקולס הקדוש, לבישוף של מירה. הוא למד בקסנתוס והטיף במיר עד מותו בשנת 342. ניקולס הקדוש נקבר בסרקופג ליסי קדום בכנסייה מקומית. זמן קצר לאחר מותו התרחשו מספר ריפוי מופלא בקרב המאמינים שבאו לסגוד לאפר שלו. החולים, שבאו להנציח את הקדוש, החזירו את בריאותם. לרוע המזל, הכנסייה בה נקבר ניקולס נבזזה במהלך הפשיטות הערביות בשנת 1034. מאוחר יותר הורו השליט הביזנטי קונסטנטין התשיעי מונומך ואשתו זויה על בניית חומת מבצר סביב המקדש והפכו את הכנסייה למנזר. ובשנת 1087 גנבו סוחרים איטלקים את שרידי הקדושה והעבירו אותם לבארי, שם הוכרז ניקולס הפלא כקדוש הפטרון של העיר. על פי האגדה, הנזירים האיטלקים, שפתחו את הסרקופג עם שרידי ניקולס הקדוש, הריחו את הריח החריף של העולם. שרידים אלה עדיין נמצאים בקתדרלת העיר בארי. טורקיה דרשה שוב ושוב להחזיר את השרידים למולדתם ההיסטורית, אך הוותיקן הגיב בשלילה רבה לדרישות אלה ולמאמינים הטורקים אין עדיין תקווה רבה לעמוד בדרישות החוק. בסוף המאה העשרים, בכנסיית ניקולס הקדוש במירה, נמצא קבר נוסף. ממצא זה עורר חשד וספקולציות עצומות היכן, אחרי הכל, נקבר ניקולס הפלא, הארכיבישוף מליסיה.
כנסיית ניקולס הקדוש נחשבת בצדק לבניין הדתי השלישי בחשיבותו של האדריכלות הביזנטית במזרח. אנדרטה היסטורית זו שרדה עד היום בצורה של בזיליקת צליבים, המורכבת מחדר אחד גדול. את מראה בית המקדש, שניתן לצפות בו בימינו, קיבלה הבזיליקה רק בשנת 520. אחר כך, באתר המקדש הנוצרי הקדום, הוקמה כנסיה חדשה ונחנכה לכבוד ניקולס הקדוש. בכנסייה יש סמלים, ציורי קיר, רצפות פסיפס וסרקופג שהשתמרו בצורה מושלמת, שם נקברו, על פי ההנחה, שרידי הבלתי ניתנים לנינוח של ניקולאי הפלא. רצפת המקדש מרוצפת פסיפסים עם דפוסים גיאומטריים מסוגים שונים של אבן וחתיכות סמלט קטנות. דפוסים של פרטים קטנים, המתחלפים בלוחות מונוליטיים גדולים, יוצרים דפוס דקורטיבי יפה. דפוס מקורי זה על הרצפה מרמז כי כל חלקי הפסיפס שורטטו מראש. עדיין אין תאריך מדויק בו הונח דפוס פסיפס זה על הרצפה. לדברי כמה מומחים, הוא התקיים כאן עוד לפני השירות בכנסייה זו של ניקולס הקדוש הפלא, ומאוחר יותר, במהלך בניית בניין חדש, הרצפה כלולה בו.
חורבות העיר מירה ממוקמות חמישה קילומטרים מרצועת החוף, בין העיר המודרנית דמר לים. למרבה המזל, אתה עדיין יכול לראות את חומות העיר שהגנו על האקרופוליס, המתוארכות לתקופה ההלניסטית והרומית. נקרופוליס העיר ממוקם בראש המצוקים ומדהים עם מספר עצום של קברי סלע ליקיים. לרוב הקריפטות יש חזיתות יפות עם כתובות ותבליטים מצוינים. כל קבר מבחוץ מעוצב בעושר ובדמיון רב. אם אתה מסתכל מקרוב על תבליטי הבסיס של הקברים, אז בהתאם לציור תוכל לגלות מה עשה המנוח במהלך חייו. בקברים רבים יש חופות עשירות, והכניסות אליהם דומות לרוב למקדשים יוונים קטנים או לבתים עם גג גמלון הנתמך על עמודים. לאחד הקברים הללו יש צורה וחזית של מקדש, המכיל שני עמודים מהסדר היוני עם בירות וקישוטי פרחים, כמו גם תמונות של ראשי אריות. באדריכלת האפריז יש תמונת תבליט של אריה התוקף שור. מגוון ומיקום כזה של קברים ניתן להסביר על ידי המנהג הקדום של הליקים לקבור את המתים כמה שיותר גבוה, שאמור היה לעזור למנוחים להגיע מהר יותר לגן עדן.
התיאטרון היווני-רומאי העתיק ממוקם קרוב מאוד לקברי הסלע, לאנסמבל האדריכלי המקורי ויופיים של תבליטי הבסל הפיסוליים שמדברים על הטעם האמנותי המצוין של המאסטרים המקומיים באותה תקופה. הבניין נבנה במאה השנייה לספירה. בנייתו בוצעה על ידי ליסינוס לנפוס מאוינאנדה, אשר קיבל 10,000 דינרי על כך. התיאטרון במצב טוב יחסית. האקוסטיקה המעולה של האמפיתאטרון שלו משמחת את הקהל עד היום. כל מה שנאמר בתזמורת, מול השורות הראשונות של מושבי הצופה, נשמע מושלם בשורות האחרונות ממש. אך, למרבה הצער, לתופעה זו יש גם השפעה לא נעימה - השחקן עצמו, המופיע על הבמה, שומע הדים מרובים של ביטוייו וזה דווקא מעכב את יצירתו, כי מילות הטקסט מטושטשות ונראות "מתאימות" על גבי אחד את השני.
מקור שמה של העיר מעניין גם הוא. על פי גרסה אחת, היא באה מהמילה "מור", כלומר השרף שממנו מכינים קטורת. על פי הגרסה השנייה, שמה של העיר "מאורה" הוא ממוצא אטרוסקי ופירושו "מקומה של אם האם", רק בשל שינויים פונטיים היא הפכה למירה.
תיאור נוסף:
ieongeer10964 2015-05-01
זוהי האטרקציה העיקרית בטורקיה!
