דוברובניק הקרואטית, הממוקמת על חוף הים האדריאטי, היא נמל ימי מרכזי ואחד מאתרי הנופש הפופולריים ביותר בים התיכון.
עד לא מזמן האמינו כי ההיסטוריה של דוברובניק החלה ביישוב קטן של ראגוסה על אי סלעי קטן המופרד מהיבשת רק על ידי אפיק צר למדי, שבמחצית הראשונה של המאה השביעית הפך למפלט לפליטים מהאזור. נהרסו כתוצאה מהפלישה לאווארים ולסלבים לאפידאורוס השכן (קאבטאט המודרני). החפירות הארכיאולוגיות האחרונות מצביעות על כך שהתיישבות קיימת באי מאז ימי קדם.
לאחר זמן מה, כמעט מול האי, למרגלות הר סרדז'י, קמה היישוב הקרואטי דוברובניק, שכנראה קיבל את שמו ממטעי האלונים הצומחים כאן. דוברובניק צמחה במהירות ובמאה ה -9 שני היישובים למעשה הפכו לאחד. התעלה המפרידה בין רגוסה לדוברובניק התרוקנה לחלוטין סביב המאות ה -11-12, ובמקומה היה רחוב סטרדון - הרחוב הראשי של העיר העתיקה ואחד ממקומות ההליכה האהובים ביותר הן על המקומיים והן על אורחי דוברובניק. ולמרות ששני שמות העיר היו בשימוש נרחב לאורך מאות שנים, אך במסמכים היסטוריים ניתן למצוא את "רגוסה" בעיקר. העיר קיבלה רשמית את השם "דוברובניק" רק בשנת 1918.
ימי הביניים
במשך זמן רב היה דוברובניק תחת חסותו של ביזנטיון, בעוד שהוא עדיין בעל אוטונומיה יחסית, ומאפשר לו לקבל באופן עצמאי מספר החלטות ולהסדיר תהליכים פוליטיים וכלכליים פנימיים. באופן כללי, השלטון הביזנטי השפיע לטובה על התפתחות העיר כמרכז סחר מרכזי. במהלך תקופה זו, בניית ספינות התפתחה גם באופן פעיל בדוברובניק.
בשנת 1205, העיר הייתה בשליטת ונציה, שניסתה לרכז את כל הכוח בידיה ככל שניתן. השלטון הוונציאני נמשך קצת יותר מ -150 שנה. בשנת 1358 נחתם הסכם השלום של זאדר (הידוע גם בשם חוזה זארה), לפיו דוברובניק, יחד עם שאר שטחי החוף של דלמטיה, שהיו מוכרים באותה תקופה כקומונה של רגוסה, היו בשליטת ההונגרים- כתר קרואטי. עד מהרה הפכה הקומונה לרפובליקה, במעמדה היה קיים עד 1808.
בהיותה בשליטתה הנומינלית בלבד של הכתר ההונגרי-קרואטי הראשון, ומאז 1458 של האימפריה העות'מאנית, תוך התבוננות בניטרליות והפגנת ניסי דיפלומטיה, הפכה הרפובליקה של ראגוסה, עם מרכז הניהול שלה בדוברובניק, למעצמה ימית עצמאית למעשה, שיא פריחתו במאות 15-16.
במאה ה -17 כלכלת רפובליקת רגוסה כבר חוותה מיתון די משמעותי, שהקל מאוד על המשבר בספנות הים תיכונית. בשנת 1667 חוותה דוברובניק רעידת אדמה חזקה שהרסה את העיר ביסודיות וגבתה אלפי בני אדם. העיר שוחזרה במהרה, אך הוא כבר לא הצליח להתאושש ולהשיב את השפעתה הקודמת.
זמן חדש
בשנת 1806 כבשו הצרפתים את דוברובניק. בשנת 1808 בוטלה הרפובליקה של ראגוסה, ואדמותיה (כולל דוברובניק) הפכו לחלק מהמחוזות האיליריות. בשנת 1814 הוציאו האוסטרים והבריטים את הצרפתים מהעיר, וכבר בשנת 1815, בהחלטת קונגרס וינה, עבר דוברובניק לאימפריה האוסטרו-הונגרית, שבשליטתה היא נשארה עד 1918 כחלק מהכתר ארץ ממלכת דלמטיה. עם נפילת אוסטריה -הונגריה הפכה העיר לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (מאז 1929 - ממלכת יוגוסלביה), ובשנת 1939 הפכה לחלק מבנובינה הקרואטית.
במהלך מלחמת העולם השנייה, העיר נכבשה תחילה על ידי איטלקים ולאחר מכן על ידי כוחות גרמנים.בשנת 1945, היא הפכה לחלק מהרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה כחלק מהרפובליקה העממית של קרואטיה.
בשנת 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה, מה שהוביל לסכסוך צבאי רב עוצמה. במשך כמעט שבעה חודשים נצפת דוברובניק על ידי כוחות צבא העם היוגוסלבי והופצצה שוב ושוב וגרמה נזק עצום לעיר, כולל המרכז ההיסטורי שלה. לרוע המזל, היו נפגעים אנושיים. לאחר תום פעולות האיבה, החל תהליך ארוך של בניית העיר מחדש. עבודות בנייה ושיקום בהיקף גדול הושלמו רק בשנת 2005.
