העיר האיטלקית הזו ראויה למדי להיכרות ארוכה יותר, אך הליכה קצרה בה תספיק ליצור רושם עז מרחובותיה וכיכרותיה. ורונה יכולה לתת לך הרבה רגשות נעימים ביום אחד, והכי טוב להתחיל את המסע מהכיכר המרכזית של העיר.
פיאצה ברא והמורשת שלה
בפיאצה ברא יש כמה יצירות מופת אדריכליות, שהוותיקות שבהן עשויות בהחלט להתחרות בקולוסיאום הרומי. ארנה די ורונה היא אמפיתאטרון עתיק שהופיע בעיר ממש בתחילת עידן חדש. הוא נשמר באופן מושלם ונכלל ברשימת המורשת התרבותית העולמית של אונסק ו, ובזכות המאפיינים האקוסטיים המיוחדים של הבניין, עדיין מתקיימים בזירה קונצרטים והופעות בקנה מידה פלנטרי.
במרכז הכיכר ישנה כיכר, המעוטרת באנדרטאות של ויקטור עמנואל, שאיחד את איטליה, ולפרטיזנים האיטלקים שנפלו במהלך מלחמת העולם השנייה. חזיתות הבניינים בפיאצה ברה הן ארמון גראן גוארגיה מהמאה ה -17 והפלאצו ברביירי, שהוקם בסטנדרטים מקומיים "די לאחרונה", במאה ה -19.
מימי קדם ועד ימי הביניים
ממבני תקופת רומא העתיקה בוורונה, גם קשת גאווי נשמרה בהצלחה. הוא מתוארך למאה ה -1, והכותבת מיוחסת לאדריכל צרדון. הקשת הוקמה לכבוד המשפחה האצילית ביותר בשנים ההן, הגאוויה, והמדרכה מתחתיה היא שריד השמור על דרך הבזלת הרומית העתיקה.
פורטה בוסארי, שנבנתה כמאחז הגנה צבאי במאה הראשונה, לא נשמרת כל כך טוב. כיום בוורונה ניתן לראות רק את חזית הבניין, ששימשה צריף לחיל המצב הרומי, המוצב כאן.
תיאטרון עתיק נוסף, שבנייתו מתחילה בסוף המאה ה -1, ממוקם על צלע גבעת ורונה שעל גדות נהר אדיג '. הוא הוצף לא אחת במהלך שיטפונות, ומאוחר יותר בונים מימי הביניים כיסו אותו לחלוטין באדמה והשתמשו בו כבסיס למבנים שלהם.
עבור רומנטיקנים, ורונה ביום אחד היא גם המרפסת של ג'ולייט, שכל זוג מאוהב מבקש לבקר בה. הבית של ג'ולייט נבנה במאה ה -13, והמרפסת המרכזית שלו, על פי האגדות המקומיות, שימשה מקום מפגש של מונטגים צעירים וקאפולט. לאחר שחרורו של סרט המבוסס על מחזהו של שייקספיר בשנת 1936, הבית שוחזר והוקם בו מוזיאון, והחלו להתארגן טיולים לתיירים מתחת למרפסת. כמובן שאף יוליה לא חיה בה, אך לא המדריכים ולא מאזיניהם אסירת התודה מעדיפים לשים לב לעובדה זו.
