ההיסטוריה של ייצור היין הארגנטינאי חזרה יותר מארבע מאות שנים, ובזמן זה צברו אדונים מקומיים ניסיון עשיר בייצור מוצר איכותי. המדינה חייבת את הכרמים הראשונים שלה למיסיונרים הספרדים, שלא יכלו לדמיין את חייהם ביבשת רחוקה ללא גפן ויין. הצרפתים והאיטלקים שהגיעו מאוחר יותר תרמו את תרומתם לעסקי היין, ולכן יינות ארגנטינה הם פרי עמל ואהבה של דורות רבים של בני לאום שונים.
מאפיינים של ייצור יין ארגנטינאי
מגדלים בארץ זנים רבים, שהובאו מהעולם הישן והשתרשו בהצלחה במקום חדש. מקבאו וגרנצ'ה הספרדים מתקיימים בשלווה על מדרונות הגבעות המקומיות עם הזנים האיטלקיים דולצ'טו, נביולו וברברה. הריזלינג הגרמני כבר לא מתחרה בשרדונה הצרפתי, והזנים האדומים מרלו וקברנה סוביניון נראים כלל בינלאומיים.
האקלים והתנאים הטבעיים של ארגנטינה אפשרו לייחד זוג "מלכותי" אמיתי בין כל זני הענבים, וכיום יינות ארגנטינאים מעורבבים בעיקר מזני מלבק וטורונטס.
עד שנות ה -80 של המאה העשרים, תעשיית היין בארגנטינה התמקדה בעיקר בצרכים המקומיים, אך כעת תוצרי הייננים המקומיים גדושים בהצלחה את עמיתיהם האירופאים והאמריקאים בשוק הבינלאומי. הכרמים הארגנטינאים הם הגבוהים ביותר בעולם. יש להקפיד על תנאי גידול כאלה בשל האקלים הצחיח.
לכל טעם
הזנים הבאים משמשים לרוב בייצור יין בארגנטינה:
- מאלבק האדום, שמולדתו היא צרפת. איכות היין הארגנטינאי העשוי מלבק, על פי האנולוגים, עולה על עמיתיו הצרפתים. יין ממלבק הוא בעל ארומה עוצמתית, צבע עשיר ומעניק לאניני הטעם תענוג אמיתי בגווני פטל, רימון ואפילו שוקולד. ליינות הזנים של ארגנטינה מפירות כאלה יש פוטנציאל יישון רב.
- זן הטורונטס הלבן הוא ארומטי ומאפשר להכין יינות עם זר בהיר במיוחד, בו גורמה מנוסים מבחינים בגווני שיטה, לינדן ויסמין. טעם לוואי עשיר של אפרסק וגווני התיישנות חביות הופכים יינות העשויים מפירות יער טורונטס להפליא.
- נהוג להכין יינות של ארגנטינה מהפירות האדומים של טמפרנילו, המתאימים להתיישנות ארוכה בחביות עץ אלון, ולכן הטעם שלהם מכיל תווי קפה, שזיפים מיובשים ואפילו טבק קובני.
