מסילת הרכבת העיראקית היא יותר מ -2000 ק"מ של מסילה. הם נבדלים במסלול סטנדרטי, שהוא 1435 מ"מ. מערכת הרכבות מופעלת על ידי IRR. הכבישים חוצים את שטח המדינה מבצרה לבגדאד, ענפי הכביש עוברים למוסול, ארביל ועקשת. מערכת התחבורה בעיראק התפתחה באמצע המאה הקודמת. מצב ענף הרכבות הידרדר כתוצאה מהמלחמות. בשנת 2003 הופסקה כליל תנועת הנוסעים, עם פרוץ המלחמה. הובלת הרכבות החלה לפעול שוב בשנת 2008.
מאפיינים של תחום הרכבת
בשנת 1914 נפתח הקו הראשון בגדאד - סמארה. אורך המסלולים היה 123 ק מ. כיום יש במדינה תקשורת רכבת, כבישים ואוויר. במהלך המלחמה ניזוקו תשתיות התחבורה. רק הכבישים הראשיים במצב טוב. יש לתקן מסילות משניות. כבישים מהירים יוצרים רשת מסועפת היטב. ישנם שדות תעופה בינלאומיים בעיראק (בבצרה ובגדד). יותר ממאה שדות תעופה משמשים לשירות חברות תעופה מקומיות. המדינה שומרת על תעבורה ימית באמצעות נמלים. הנמלים העיקריים הם פאו, בסרה, עז-זובייר ואום קאסר. תנועת נוסעים מתרחשת לאורך המסלול מוסול - קירקוק - בגדאד - בצרה. יש קו לארביל, שהפסיק להשתמש בו עקב המצב עם כורדיסטן העיראקית.
לרכבת העיראק אין ביקוש רב בקרב האוכלוסייה המקומית. רוב האנשים מעדיפים לנסוע באוטובוס. לאוטובוסים העיראקיים אין שירותים וזקוקים לשדרוגים. יציאה מתרחשת כשהיא מלאה. אתה יכול להסתובב בעיר במונית. עיראק מקיימת קישורי תחבורה עם מדינות שכנות באמצעות רכבות. הוא קשור לטורקיה, סוריה, איראן, סעודיה. יש קו לירדן שעדיין משתמשים בו מעט מאוד. לבגדאד יש רכבת תחתית שנבנתה לפני 20 שנה. המטרו אינו מפותח היטב ואינו פועל באופן מלא.
מכשולים להתפתחות תקשורת הרכבות
פיתוח מערכת התחבורה במדינה נפגע על ידי פעולות איבה תקופתיות. הגורם העיקרי המשפיע על מצב רשת הרכבות הוא הכלכלה. זה התערער, למרות שלעיראק יש את מאגרי הנפט השנייה בגודלה בעולם, השנייה רק לסעודיה. למדינה תשתיות לא מפותחות, מגזר ציבורי לא יעיל, רמת חיים נמוכה וחוב חיצוני עצום.
