מצד אחד, בירת פרו היא לא המקום הטוב ביותר לתיירים להירגע, כי יש שם ערפיח, מכוניות ומיליוני אנשים, מצד שני, המרכז ההיסטורי של לימה מוגן על ידי אונסק ו, הוא נכלל ב- רשימות מפורסמות של מורשת תרבות עולמית וכל תייר סקרן מחפש את שלו לראות אותו בעיניים.
טיול להיסטוריה של הבירה
חודש ושנת היווסדה של הבירה הרשמית העתידית של המדינה העצמאית - ינואר 1535, כמו גם תושבו הראשון, פרנסיסקו פיזארו, ידועים. בהנהגתו של הכובש הספרדי הזה הוקם מאחז, מכאן נמשך הכיבוש השטחי פרו.
חמש שנים מאוחר יותר, רכשה העיר את מעמד העיר הראשית של השלטונות הקולוניאליים, תוך קבלת חבורה של מחמאות, כמו "עיר נאמנה, מענגת ויפה". אגב, ללימה היה שם לא רשמי אחר - עיר המלכים, שכן כ -40 קניינים הצליחו להיות בשלטון.
מאז 1821 הפכה העיר לבירת מדינה עצמאית, החלה להתפתח במהירות, והגדילה את מספר התושבים והשטח באופן אקספוננציאלי.
סיפורים על לימה הישנה
ההליכה בעיר העתיקה מתחילה בכיכר המרכזית, במרכזה יש אנדרטה למייסד ומזרקה ישנה, שכל אזרח מוסקבה גאה בה. המזרקה הזו נשארת לרוב בתמונות של מטיילים ואורחים. בכיכר המרכזית יש: סמל העצמאות - בניין העירייה; ארמון נשיאותי; הקתדרלה הראשית של העיר.
תיירים רבים חולמים להיכנס למתחם הארכיטקטוני של הארמון כדי לראות רהיטים מפוארים, מראות מגולפות ויצירות מופת אמנותיות. המרפסות המגולפות מעץ הקתדרלה מפתות לא פחות את אורחי העיר.
תיירים בוחרים את המסלול הנוסף בעצמם - רחובות קטנים מתפזרים לכל הכיוונים מהכיכר וקורצים לצלול להיסטוריה. יתר על כן, האנדרטאות שבהן תתקלו בדרך שייכים לתור הזהב של האדריכלות הספרדית.
נשמתה של לימה היא הקתדרלה, שנחנכה לכבוד פרנציסקוס הקדוש, או ליתר דיוק, לא הקתדרלה עצמה, אלא השרידים המאוחסנים בה. כנסייה זו היא חלק ממנזר בעל אותו שם. בניינים דתיים נמצאים בבירת פרו ובמקומות אחרים: תיירים מבקרים לעתים קרובות בכנסיית סנט אוגוסטינוס, בכנסיית פטרוס הקדוש ובכנסיית סנט מרסלו, הנחשבת לאחת הוותיקות בבירה.
כיכרות אחרות של העיר הראשית של פרו ראויות לתשומת לב לא פחות, תוך שמירה על האווירה הייחודית של העיר העתיקה.
