אפריקה הפרועה במשך מאות שנים משכה אורח "תרבותי" מאירופה ואמריקה, הקולוניאליסטים הראשונים חלמו לכבוש ולכפות עמי בר. למטיילים של היום יש משימה אחרת - להכיר את משאבי הטבע הייחודיים, להתפעל מהנציגים המדהימים של החי והצומח האפריקאי וללמוד מסורות ומלאכות מקומיות.
במאמר זה נדבר על מה להביא מאנגולה, מדינה שחוותה בעת ובעונה אחת השפעה פורטוגזית חזקה, אך הצליחה לשמר את השפות העתיקות המדוברות על ידי קבוצות ושבטים. גם לאמנות אתנית קיבלה רוח שנייה במדינה הזו, שכן סחורות מתוצרת אומנים מקומיים המשתמשים בטכנולוגיות וטכניקות ישנות פופולריות ביותר בקרב אורחים "לבנים" מהצפון.
מה להביא מאנגולה מסורתית?
אם תנסה לברר אילו כלי שיט אנגוליים מדורגים במקום הראשון בדירוג הפופולריות, אז זה יהיה כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת. קבוצת המנהיגים נקבעת על פי התחומים הבאים: מלאכת עץ; מוצרי קרמיקה; דברים ארוגים מגפנים, צמחים אחרים; בדים וטקסטיל ארוגים ביד; תכשיטי מלכיט ופריטי פנים; אבנים יקרות ותכשיטים.
כל אחד מהתיירים קובע את סדרי העדיפויות שלו לקניות ועוקב רק אחריהם. אין ספק, אורחים זרים רבים מעריצים את המסכות הטקסיות מעץ, הפסלים שנעשו על ידי אנשי צ'וקווה החיים בשטח שלוש מדינות אפריקה - אנגולה, זמביה וקונגו.
לייצור מסכות ה- Chokwe המפורסמות שלהם, הם משתמשים במגוון חומרים; במכירה ניתן למצוא מסכות חתוכות מחתיכה אחת העשויה קליפת עץ או סיבי צמחים. מבחינה סגנונית, ריפודים אלה מזכירים פנים, החוזרים על המאפיינים האופייניים של התושבים המקומיים - סנטר מוארך, אף מחודד, עיניים גדולות ושפתיים מלאות. חריצים נעשים על "הלחיים" וה"מצח "של המסכה, באופן מסורתי משתמשים בשלושה צבעים:
- לבן - סמל לאדם, כוח, חיים, אמת;
- אדום, מסמל אישה, וגם רוע, חולשה, מחלה;
- שחור, אינדיקציה ישירה לקשרים עם העולם האחר, כישוף ושמאניזם.
סוג אחר של מסכות נצבע בכחול, אך שכבות -על כאלה משמשות רק בטקס אחד - ייזום של בנים, ככלל, מסכות מסוג זה אינן נמכרות. מעניין כי בימים ההם שימשו לייצור מסכות רק חומרים טבעיים וצבעים טבעיים. היום אתה יכול לראות כי לאומנים המקומיים נוח לחלוטין להשתמש בבדים סינתטיים, למשל ניילון, כמו גם בצבעים המיוצרים בתעשייה. והמסיכות עצמן הפכו מאובייקטים של טקסים וטקסים קדושים למצרך לוהט, שהוא מאוד פופולרי בקרב אורחים ממדינות אחרות. לכן בעלי מלאכה רבים עברו לייצור "סחורות", ולא למסכה של מנהיג שבטי או אישה יפה.
אנשי צ'וקווה מוכנים להציע עוד "מתנה" אנגולית שאהובה גם על תיירים - פסלון של הוגה צ'וקווה. הוא מזכיר במידה מסוימת את הפסל המפורסם של רודן "החושב", כפי שהוא גם מציג גבר בישיבה, שנשען על ברכיו עם המרפקים, ומוטה את ראשו בידיו - "חושב". מטבע הדברים, ה"הוגה "האפריקאי הופיע מאות רבות קודם לכן משל רודין.
ריהוט מאנגולה
עץ הוא אחד החומרים האהובים ביותר באנגולה; הוא משתמש בו אומנים לייצור פריטי בית ופנים, כלים ואפילו רהיטים. כמובן שתייר שעשה לעצמו או לאהוביו מתנה בדמות סט ריהוט עשוי להתקשות במסירת הרכישה הביתה, אך קשה מאוד לסרב.
הרהיטים הפופולריים ביותר הם שולחנות וכיסאות, מאפיין אופייני של התהליך הטכנולוגי הוא שמבני הרהיטים עשויים מעץ אחד. זה לא רק ריהוט, לחפצים יש משמעות סמלית, למשל, כיסא הוא מעין כס, תמיכה לכל גבר. לפעמים הם מפגינים קשר בין העולם האמיתי לעולם השני, לפעמים הם מעוצבים בדומה לחיה אפריקאית כזו או אחרת (קוף, תאו או פיל). בנוסף למבני ריהוט עץ גדולים, תיירים אוהבים לקנות פריטים קטנים יותר - מסרקים, קופסאות ריח, תכשיטים, כלי נגינה פרימיטיביים כמו שריקות קטנטנות או תופים ענקיים.
כמה טיפים לתיירים: בעת רכישה כדאי להתמקח באופן פעיל, אולם עליך לדעת פורטוגזית או לפחות אנגלית. המחירים גבוהים מדי, ניתן להפחית את הכמות כמעט שלוש פעמים. בנוסף, כדאי להיזהר ברכישת עתיקות וחפצי שנהב כך שלא יהיו בעיות במכס.
