תיאור האטרקציה
מוזיאון גרבין הוא מוזיאון שעווה בשדרות מונמארטר, הידוע ביותר בעולם על שם מאדאם טוסו.
הרעיון ליצור מוזיאון הגיע לארתור מאייר בשנת 1881. מאייר הוא דמות מעניינת בהיסטוריה של צרפת במאה ה -19. נכדו של הרב, נער ממשפחה יהודית צנועה, הפך לרויאליסט, קתולי, אנטי דרייפוסר, אחת הדמויות המרכזיות ברפובליקה הצרפתית השלישית. הוא נלחם בדו קרב, נלחם על חזרת המלוכה, היה בעל העיתון הבורגני לה גולואה ופתח מוזיאון שעווה. העיתון הוא שנתן לו את הרעיון של המוזיאון - מאיר החליט שהקוראים יתעניינו לראות איך נראים מי שכותבים בעמוד השער כל יום. (ציוד ההדפסה של אז עדיין לא אפשר הדפסת תצלומים).
מאייר הזמין את אלפרד גרווין להביא את הרעיון לחיים. גרווין, קריקטוריסט, פסל ומעצב תלבושות תיאטרלי, התחיל בשעווה. בסופו של דבר המוזיאון החל לשאת את שמו. המוסד פתח את שעריו בשנת 1882 - וזכה להצלחה! בשנת 1883, המשקיע המפורסם תומאס גבריאל השקיע כסף במוזיאון, דבר שעזר משמעותית להרחיבו, וגם העשיר את חללי הפנים בעיטורים יקרי ערך חדשים. כך קמו תיאטרון גרבין וארמון המיראז'ים (אולם בו מוצגת הצגה באמצעות מערכת מראות, כמו בקלידוסקופ; הבידור הומצא ליריד העולם 1900).
כעת המוזיאון ממשיך בעבודתם של שלושת האבות המייסדים - מראה לציבור את פניהם של ידוענים. באופן מפתיע, בעידן האינטרנט אנשים נהנים להסתכל על דמויות שעווה ולצלם איתם. בעשרה ביתנים של המוזיאון יש כ -500 דמויות המתארות אנשים מפורסמים ודמויות בדיוניות: מוצרט, אזנאבור, רוסטרופוביץ ', פיקאסו, נפוליאון, נוסטרדמוס, איינשטיין, אסמרלדה, לארה קרופט, ספיידרמן … חלק מהתערוכה מציג את המפתח רגעים בהיסטוריה הצרפתית: מותו של רולאן, שריפת ז'ואן ארק, רצח מרת וסצנות דרמטיות דומות. אומרים שאפשר לבלבל מבקר עם דמות שעווה, אבל זו אמירה מפוקפקת מאוד. למרות שהכנת בובות שעווה היא תהליך מייגע ולוקח זמן, הן לא נראות חי בכלל.
