תיאור האטרקציה
פורטה נובה היא אחד משערי "הצעירים" של ורונה, שנבנתה על ידי האדריכלית מישל סנמיצ'לי בשנים 1535-1540 באתר שער פורטה סנטה קרוצ'ה, שהותקן בעידן הסקאליגרים. פורטה נובה נבנתה יחד עם ביצורי ההגנה של העיר, ושער פורטה פאליו נבנה במקביל. בשנת 1797, ממש בתחילת השליטה הצרפתית בחצי האי אפנין, נמחקו מעילי הנשק של הרפובליקה הוונציאנית מהשערים. באמצע המאה ה -19 החלו האוסטרים, שהפכו לאמני ורונה בהחלטת הקונגרס בווינה, בשיקום האנדרטה ההיסטורית: הם הוסיפו קפלות צדדיות וכיסו את החזית בטוף וולקני. רק החלק המרכזי של פורטה נובה ירד אלינו בצורתו המקורית. כיום, משערים אלה, המעוטרים בראשו של צדק, מתחיל רחוב פורטה נובה, המוביל לכיכר העיר המרכזית - פיאצה ברא.
פורטה נובה נמצאת בין המעוז הרפורמי לבין מעוז השילוש הקדוש. הבסיס המלבני מחולק למספר מעברים, שהמרכזי שבהם משמש ככניסה. המעברים הצדדיים היו להולכי רגל ולשומרים זקיפים. הוספת שתי קשתות ניתנות במאה ה -18 שינתה את הפריסה המקורית של השער. על גג שטוח עם צריחים עגולים בפינות הותקנו פיסות ארטילריה המוגנות מהצדדים על ידי קרבות. החזית הדורית של פורטה נובה, הפונה לכפר, עשויה בסגנון הקשתות הניצחונות הקלאסיות - עם כניסה מרכזית מרכזית ושתי קשתות צד קטנות, אליהן נוספו שתי קמרונות גדולים במאה ה -18. הוא מתמודד עם אבן פשוטה. אריה של מארק הקדוש, שעיטר פעם את השער, הוחלף בקומפוזיציה פיסולית עם שני גריפינים, שביניהם נשר עיט דו-ראשי מסורתי "מעיל נשק", שנשרף מאוחר יותר. בחזית הפונה לעיר, עטויה טוף ולבנים, היו שני פתחי חלונות ושני מעברים קטנים בצדדים, שנהרסו במאה ה -18 כדי להתקין זוג קמרונות גדולים מקושתים. בחזית הדרומית מתהדר מעיל הנשק של סאבויאר, שהתווסף לכאן לאחר 16 באוקטובר 1866, היום בו ורונה הפכה לחלק מאיטליה מאוחדת.
