תיאור האטרקציה
לפני זמן רב, כנסיית עץ שכנה בכפר יאז'לביצי, שהיה די רעוע בתחילת המאה ה -19. בשנת 1803 נסע הקיסר הגדול אלכסנדר הראשון לאורך הכביש המהיר של פטרסבורג וראה כנסייה קטנה ורעועה. הוא החליט על חשבונו לבנות כנסייה חדשה אך מאבן לכבוד פטרונו השמימי הנסיך הקדוש אלכסנדר נבסקי. בשנת 1805, כנסיית האבן הייתה מוכנה. רק כעבור 20 שנה ביצעו בני הקהילה את התיקונים הראשונים בהיקף הכנסייה והחליפו את גג הקרש ברזל.
בשנת 1836 הגדל חלקו המערבי של המקדש באופן משמעותי - נבנתה כאן כנסייה חמה. מסיבה זו, מגדל הפעמונים פורק ונבנה מחדש, שהיווה שלם אחד עם הכנסייה וסימן בצורה מושלמת את הכניסה הראשית של המקדש. גובהו של מגדל הפעמונים החדש עם צריח הגיע ל -38 מ '(18 פאומים), לרוחב - 13 מ' (6 פאמנים), לאורך - 26 מ '(12 פאומים). הכנסייה כללה שתי קפלות. הראשון הוא הגבול הצפוני, שנבנה לכבודו של השהיד הגדול הקדוש דמיטרי מסלוניקי; השני - הדרומי - לכבוד ניקולס הקדוש מירליקי, פלא הפלא המפורסם. השיפוץ הבא בכנסייה בוצע בשנות ה -80 של המאה ה -19, כאשר הוזמן איקונוסטזיס חדש, הדרוש לקפלה לכבוד סנט דמיטרי סלוניקי.
בנוסף לכפר יאז'לביצי, הקהילה של אלכסנדר נבסקי כללה את הכפרים הבאים: מירונושקה, קניאז'בו, איז'יצי, זגורי, ורניצה, קוביזינו, פוצ'פ, קוזנצובק, פסטובו, ווליקי דבור, קיסלבקה, סוסניצי, גורושקי ואחרים.
אישה בשם קלקינה מהכפר קוזנצובקה הציגה לכנסייה 15 מטרים של ברוקד המיועד לבגדים על כס המלוכה הקדוש; איכר מהכפר זגורי שילוב - בגד כוהנים של דיאקן; איכר מיז'לביצי סמקין - כרזות ודגמי מתכת; האחים פיודור ומיכאיל זייצבס מהכפר יאז'לביצי תרמו בנדיבות שטיח, מעטה, פנס נייד לתהלוכה ודגל.
סכום רב של כספים שהיו כה נחוצים לשמירה על מראה בית המקדש הגיעו מתושבי המקום. בנוסף, אנשים ממקומות אחרים תרמו רבות. בשנת 1894, הצדיק יוחנן מקרונשטאדט הציג בפני כנסיית אלכסנדר נבסקי בגדי דיאונים וכוהנים, אנלוגיות, כיסויי שולחן ועוד. מתנות ומתנות הגיעו גם מכומר קתדרלת ניקולס הקדוש בסנט פטרבורג, האב ולנטין, צוות ההנהלה של בית החולים קלינקינסקאי סנט פטרסבורג, ורבים אחרים.
בדצמבר 1918 התקבלה הוראה ממחלקת לשכת מועצת מחוז ולדאי לעובדים ולסגני איכרים לענייני פנים כי יש להעביר את רכוש הכנסייה לקהילה לצורך שמירה. לשם כך נבחרו כארבעים נציגים. הכומר קונסטנטין גרוזינסקי, ששירת בכנסייה מאז 1910, מציין בכרוניקה הכנסייתית שלו שבשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת כל בני הקהילה מילאו את חובתם הנוצרית בלהט מיוחד, וכי הצורך בכנסייה אינו הולך ופוחת.
בשנת 1929 שופצה הכנסייה, ואת המקדש ציירה שוב שירשין וסילי קוזמיץ 'מהכפר איבנובו שבחבל גוריצקי. אירוע זה קרה בתקופה של יחסים שליליים כלפי הכנסייה בתקופה הסובייטית, למרות שכבר בשנת 1928 אירע כשל יבול גדול במחוז יאשלביצקי והחל רעב נורא. בשנת 1934 בוצע השיפוץ האחרון של הכנסייה: הלבנה בכנסייה החמה ובמגדל הפעמונים חודשה, הגג תוקן.
הכנסייה נהרסה סופית ונסגרה בשנת 1937: הפעמונים נשמטו ונשברו, מתחם המקדש הועבר לבית התרבות הכפרי, שם התקיימו לעתים קרובות התכנסויות של תושבי העיר ועצרות שונות. כומר הכנסייה נורה. בשנת 1941, הכפר יאז'לביצי הפך לכפר מהשורה הראשונה, ונקודת ירי הצטיידה במרתף הגדול של הכנסייה. אפילו היום אתה יכול לראות איך הפרצות שלה נראות ישירות לכיוון הכביש המהיר הסמוך.
בשנת 1998, ביוזמת תושבי הכפר יאז'לביצה, החלו העבודות בניקוי חורבות הכנסייה, כמו גם הכנת תיעוד הפרויקט הדרוש. בנוסף, נאסף סכום הכספים הנדרש. בשנת 2005 חגג המקדש ביאשלביצי 200 שנה להיווסדו.
