תיאור האטרקציה
מנהרות סרייבו מהוות תזכורת למלחמת האזרחים הבלקנית בשנות התשעים. תושבי סרייבו ששרדו את המצור מכנים אותה "מנהרת התקווה", "מנהרת החיים", ומדגישים את חשיבותו של מבנה זה לעיר ולתוצאות המלחמה.
אטרקציה זו אינה אנדרטה אדריכלית, לא טירה עתיקה או פארק מפורסם. זוהי מורשת המלחמה ששינתה לחלוטין את חייו ואת הגיאוגרפיה של אזור שלם. על משמעות המנהרה מוכיחה העובדה שהיא הונחה ידנית בזמן הקצר ביותר האפשרי: 2800 מטר תוך שישה חודשים.
במהלך המצור על סרייבו הפך שדה התעופה לשטח ניטרלי הנשלט על ידי כוחות האו ם. באמצעותה קיבלה העיר סיוע הומניטרי לתושבים. עם זאת, הכוחות המזוינים הבוסנים נזקקו גם לתחמושת, שלא ניתן היה להעביר אותה באמצעות שומרי שלום. לשם כך נחפרה מנהרה. הכניסה שלה הייתה לבית לא מוגדר ליד שדה התעופה, היציאה שלו הייתה באזור מגורים בשטחה של בוסניה סרייבו.
תחילת העבודה הייתה קשה בשל מחסור בכוח אדם, כלים וחומרים לביצוע העבודות המחתרות. המנהרה נחפרה עם אתים ומקטרים, מסביב לשעון, בשלוש משמרות. הארץ הוצאה במריצות, בחשאי מהאו ם ומהסרבים. כמה פעמים שטפו מי תהום את המעבר; גם אותם היה צריך לדמם ידנית.
ביולי 1993 עברו האספקה הצבאית הראשונה לעיר במנהרה. בתחילת הדרך, המנהרה הייתה רק מעבר עפר בוצי מבוצר בעץ ומתכת. הסחורה נמסרה באופן ידני. פחות משנה לאחר מכן, פסי רכבת קטנים חיברו את שני הקצוות. אותן עגלות רכבת קטנות נשאו לאורכן עד 400 ק ג.
בשלב מסוים, קיומה של המנהרה נודע לתצפיתני האו ם. הם גם החלו להשתמש בכביש זה כדי להגיע לעיר הנצורה.
השלב האחרון של הסדר המנהרה כולל הנחת כבל חשמלי, מערכות לשאיבת מים מתחת למים. צינור הונח להעברת נפט לעיר. אחר כך הביאו אורות חשמליים וכבל טלפון.
במשך שנתיים וחצי של מצור דרך המנהרה הנצורה סרייבו השאירו כ -400 אלף פליטים.
