תיאור האטרקציה
בשנת 1220, האדמה המקיפה את הכפר פדיס ניתנה למנזר דונאמונדה (כיום דאוגבגריבה בשטחה של ריגה) כגמול לילידי המנזר הזה כדי לעזור להביא את התושבים המקומיים לאמונה וטבילה. יש להניח שבמקור נבנתה קפלה (קפלה), הנחשבת כאבן. לפחות יש מידע שבשנת 1310 ביקשו הנזירים מהמלך הדני אריק מנבד רשות לבנות בנייני אבן. כמה נזירים נשלחו לכאן כדי לפתח את חיי הדת של הכפר ולתחזק את הקפלה.
בשנת 1317 החלה בנייה פעילה של בנייני כנסיות בפדיס. לצורך העבודה נעשה שימוש בשיש וסאלמה, ובהמשך סלעים. קיר האבן שהקיף את בנייני המנזר המסיביים היה תלוי בתבליט ועקב אחרי קרקעית הנהר. פיתוח המנזר הופסק בשנת 1343 בליל יום ג'ורג 'הקדוש, כאשר התרחש המרד האסטוני. לאחר מכן, על פי כרוניקה של הרמן ורטברג, 28 נזירים נהרגו והבניינים הועלו באש. לאחר המרד מסרה דנמרק את צפון אסטוניה למסדר ליבוניה.
הסיסטרוציאנים ניהלו אורח חיים סגפני, לא אכלו בשר. הציסטריאנים הם מסדר נזירי קתולי שנפרד מהמסדר הבנדיקטי במאה ה -11. נזירים ציסטריאנים מתאפיינים באורח חיים מהורהר וסגפני. הכנסיות בסדר זה מאופיינות בהעדר מוחלט של חללי פנים מפוארים, כלים יקרים וציורים. הצו נהיה כה משפיע ומפורסם עד שבמאה ה -13 הוא כבר מונה כ -200 מנזרים, ובתחילת המאה ה -14 מספרם גדל ל -700. לכבודו של ברנרד הקדוש מקליירבו, שמילא תפקיד משמעותי ב יצירת ופיתוח הצו, אומנים חצבו את הכנסייה על קונסולת האבן את דמותו של הקדוש הזה יחד עם סמל הנאמנות - הכלב. הציסטרונאים הקימו חוות דגים בפדיס, שכללה כמה בריכות. המנזר הגיע לשחר הגבוה ביותר שלו בשנת 1400.
לאחר מלחמת ליבוניה נהרסו רוב מבני המנזר. ידוע כי במהלך מלחמה זו נערף ראש המנזר. מאז התקיימה אגדה על רוח רפאים של נזיר שחיה כאן, שיכולה להופיע בפני אנשים בכל שעה ביום או בלילה.
כיום חורבות מנזר פדיס עברו שיקום חלקי. הבנייה נשמרת מפני הרס נוסף. המנזר פתוח לבדיקה חינם. החצר, כמו גם בניין המנזר עצמו, משמשת לעתים קרובות להופעות, קונצרטים וחתונות.
