תיאור האטרקציה
הגלריה הלאומית הוא מוזיאון לאמנות בלונדון ובו יותר מ -2,300 יצירות מופת של ציור מערב אירופאי מאמצע המאה ה -13 ועד 1900. בהשוואה למוזיאונים דומים אחרים - הלובר בפריז או הפראדו במדריד - הגלריה של לונדון אינה יכולה להתפאר באוספים כה עשירים. אך בניגוד אליהם, הוא אינו מבוסס על אוסף ציורים מארמון המלוכה. אוסף הציורים המלכותי עדיין בבעלות פרטית של מלכים בריטים, וציורים לגלריה הלאומית נקנו והורכבו בכוונה, מה שאפשר להציג בסדר כרונולוגי את כל התנועות העיקריות של הציור האירופי, אם כי לא בהרחבה, אלא במלואן.
בסוף המאה ה -18, אוספי אמנות רבים שהיו שייכים לחצרות המלוכה של אירופה הועברו לבעלות לאומית - למשל הופיעו הפינאקוטק הישן במינכן או גלריית אופיצי בפירנצה. הצורך בהקמת מוזיאון לאמנות לאומי הובן גם בבריטניה הגדולה. כאשר הופיעה ההזדמנות לקנות אוסף ציורים של סר רוברט וולפול בשנת 1777, נדונה סוגיה זו בפרלמנט, אך ההחלטה לרכוש לא התקבלה, וכעבור 20 שנה אוסף זה, שנקנה על ידי קתרין השנייה, היווה את הבסיס של מוזיאון הרמיטאז 'בסנט פטרסבורג. ורק בשנת 1823, כאשר אוסף ג'ון אונגרשטיין (בנקאי, יליד רוסיה) הועלה למכירה פומבית, התקבלה ההחלטה לרכוש אותו.
האוסף כלל 38 ציורים, כולל יצירות של רפאל והוגארט. בהתחלה הם הוצגו בבית אנגרשטיין, אך ככל שהאוסף התרחב, עלה הצורך בחדר חדש ומרווח יותר. האדריכל וויליאם וילקינס בנה בניין חדש לגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר, על גבול הווסט אנד המכובד והשכונות העניים ממזרח. צו פרלמנטרי משנת 1857 קבע: "מטרתה הסופית של הגלריה היא לא רק לאסוף ציורים, אלא לתת לאנשים את האפשרות להעצים את בילוים".
האוסף גדל במהירות, וציורים רבים נקנו על ידי הבמאי הראשון של הגלריה, סר צ'ארלס איסטלייק. הוא גם הוריש את האוסף האישי שלו לגלריה. עבודותיהם של אמנים בריטים הוצגו בגלריה הלאומית במשך זמן מה, אך עד מהרה הועברו לגלריית טייט, שהתמחתה בציור בריטי.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הציורים נלקחו למחבוא בוויילס, אך מדי חודש הוחזר אחד הציורים ללונדון והוצג באולמות הריקים של הגלריה. בשנת 1945 חזרו הציורים ללונדון.
אוסף הגלריה הלאומית כולל אמנים כמו בוטיצ'לי, לאונרדו דה וינצ'י, מיכאלאנג'לו, רפאל, טיציאן, קאראווג'יו, רובנס, ולסקז, רמברנדט ועוד רבים אחרים.
