תיאור האטרקציה
הפארק הלאומי סילה בשטח של כ -74 אלף דונם נוסד בשנת 1997 בשטחה של רמת ההר בעלת אותו שם בקלבריה. בנוסף לייחודי בנופי היופי שלו, המשתרע לכל הכיוונים להרי פולינו ואפרומונטה ולחופי הים היוני והטירני, הפארק מתהדר בנוכחות כפרים ציוריים עתיקים עם מורשת תרבותית והיסטורית שלא יסולא בפז ואתרי תיירות. הפסגות הגבוהות ביותר של הפארק הן מונטה בוט דונאטו (1928 מ ') ומונטה גריליונה (1764 מ'). שטח הפארק נחצה בכמה נחלים עם המים המתוקים הטהורים ביותר. כאן תוכלו למצוא גם מספר אגמים מלאכותיים, שנוצרו למטרות שונות. חיות הבר של הפארק עשירות ומגוונות.
הפארק הלאומי סילה פתוח לתיירים בכל ימות השנה. בשטחה ישנם מסלולי טיול ורכיבה על אופניים המציגים בפניכם את נופי המקומות הללו, את ההיסטוריה שלהם ואת תושביהם. במרכז המבקרים של הפארק תוכלו לקבל כל מידע על מסלולים ומקומות לינה. ישנן גם כמה תערוכות נושאיות (מולטימדיה ואינטראקטיבית) - "יערות כוח", "יער ואדם" וכו '. לאחרונה נפתחו שלושה מוזיאונים אקולוגיים קטנים - אחד בעיר דזגאריס, אחר באלבי והשלישי ב לונגובוקו.
באשר לרמת ההרים סילה עצמה, היא ממוקמת במחוזות קוסנצה, קרוטונה וקטנזארו והיא מחולקת לחוזק היווני, עוצמת הגרנדה וחוזקה של פיקולה (יוונית, גדולה וקטן יותר). התושבים הראשונים במקומות אלה היו שבטי ברוטי. אז הכוח הפך לחלק מהאימפריה הרומית, נכבש על ידי האוסטרוגים, הביזנטים והנורמנים. האחרון ייסד כמה מנזרים בשטחה - סן מרקו ארג'טנו במטינה, סמבוצינה בלוצי והמנזר בסן ג'ובאני בפיורה. בשנים 1448-1535 הופיעו כאן מהגרים מאלבניה, אשר יישבו את חופי הרמה היונית, ויצרו את הקהילה היוונית סילה.
לאחר שהצטרפה לאיטליה באמצע המאה ה -19, סילה הפכה לבסיס שודדים. ובמקביל הונחו הכבישים הראשונים לאורך שטח הרמה ההררית, ושמו קץ לבידוד הכפרים המקומיים. כיום חלקם, כמו קמיגלטלו ופאלומבו סילה, הופכים לאתרי תיירות פופולריים.
