תיאור האטרקציה
אחד הנופים הפריזאים היפים ביותר נפתח מגשר הולכי הרגל של האומנויות. תייר שאוהב ללכת בהחלט צריך לבוא לכאן, לעמוד באמצע הגשר ולהסתכל מסביב. מבטו יראה תמונה עוצרת נשימה: מצד אחד הלובר, מצד שני - כיפת המכון הצרפתי, מגדל אייפל הנמצא תמיד מציץ מאחורי מוזיאון ד'אורסיי, צריחי האי סיטי, אחרים גשרים, סוללות עם אוהלי מוכרי ספרים יד שנייה נראים היטב. וכמובן, הסיין עצמו עם הדוברות וסירות התיירות שלו.
גשר האמנות עצמו נראה מאוד רומנטי, למרות הפשטות לכאורה. קשתות מתכת ניצבות על שישה עמודי בטון מזוין מרופדים באבן. התומכים אכזריים, הקשתות עדינות ונראות חסרות משקל. מדרכת העץ והספסלים באמצע מעניקים לגשר הארוך למדי (155 מטר) מראה נעים במיוחד.
הגשר, שנבנה בהוראת נפוליאון בשנים 1801-1804, קיבל את שמו מהלובר, שנקרא בתחילת המאה ה -19 ארמון האמנויות. זה היה גשר המתכת הראשון בפריז, והוא נראה אז אפילו רומנטי יותר מאשר עכשיו - כמו גן תלוי עם שיחים, פרחים וספסלים. ביום פתיחת המעבר מיהרו לכאן 64,000 פריזאים, למרות שבתחילת הגשר שולמו - המעבר עליו עלה סו אחד.
בסוף המאה ה -19 נבנה הגשר מחדש והורחב. במהלך מלחמות העולם הוא נפגע קשות מהפצצות, ובעת שלום - מהתנגשויות של דוברות עם תומכים. בשנים 1981-1984 נבנה הגשר מחדש בהנחיית האדריכל לואי ארץ ', שביסס את עבודתו על התוכניות המקוריות.
עכשיו אמנים, צלמים עובדים על הגשר, לפעמים מתקיימות תערוכות. בקיץ, בעקבות מסורת מדהימה, אנשים מארגנים פיקניקים בפונט דה ארטס. אין מספיק ספסלים לכולם, מפות נפרשות ממש על מדרכת העץ. פיקניקים אלה נערכים בדרך כלל לפני השקיעה כדי ליהנות מהנופים שמסביב באור הערב הרך.
בשנים האחרונות עלה רעיון נוסף וחדש לפריז - לתלות "מנעולי אוהבים" על גשרים, כולל Pont des Arts. בניין העירייה מנסה להילחם במסורת זו, המעוותת את המונומנטים האדריכליים המפורסמים בעולם.
