תיאור האטרקציה
מוזיאון הבית של שומר התחנה ממוקם בכפר וירה, אזור גצ'צ'ינה. למעשה, זהו המוזיאון הראשון של גיבור ספרותי ברוסיה. המוזיאון נוסד בשנת 1972 על בסיס הסיפור "שומר התחנה" מאת אלכסנדר סרגייביץ 'פושקין על בסיס מסמכים ארכיוניים.
המוזיאון תופס בניין של תחנת עמדת כפר, שההיסטוריה שלה מתחילה בשנת 1800. באותה תקופה עברה כאן מסכת הדואר הביילורוסית, שעליה הייתה התחנה השלישית מסנט פטרבורג.
בשנות ה -40 של המאה ה -19. התחנה כללה מספר בניינים: שני בתים עשויים אבן, שהיו מחוברים לאורך החזית עם שער ושער על ידי קיר, נפחתה, שני אורוות עץ, אסם, סככות ובאר. כל הבניינים היו ממוקמים בשולי חצר מרוצפת ובתכנית היו כיכר סגורה המחוברת בכביש גישה לכביש מהיר.
החיים כאן לא נעצרו לרגע: עגלות נסעו פנימה והחוצה, חתנים הוציאו סוסים טריים והוציאו משם את הקצופים, עגלונים התעסקו בהם. לבוש במעיל אחיד אחיד, מיהר הפקח לכפופותיו, חולף על פניו, מנער את מעילי הפרווה שלהם, מיהר לחום. חריקת הרצים, נחירות הסוסים, צלצול הפעמונים - כל זה היווה תמונה אופיינית לחיי הכביש של המאה ה -19.
נסיעה איטית בכבישי דואר עם בילוי ארוך בתחנות עבור בני זמנו של אלכסנדר סרגייביץ 'היו אירוע של ממש ולא יכלו להתבטא בספרות. נושא הכביש מתגלה בעבודות של F. N. גלינקה, פ.א. ויאזמסקי, נ.מ. קרמזין, א.נ. Radishcheva, M. Yu. לרמונטוב וא.ש. פושקין. פושקין טייל הרבה ונסע כ -34 אלף קילומטרים בכבישים רוסיים, ביקר במאות תחנות דואר ושוחח עם מטפלים שונים. הוא עצר בתחנת וירסקאיה לפחות 13 פעמים והוא יכול היה ליצור את שמו של הדמות הראשית בסיפורו, שמשון וורין, משמה של תחנת הדואר שהכיר, במיוחד מכיוון שהאגדות מקשרות את אירועי פושקין. סיפור עם המקום הזה, ומחקרים של מסמכים ארכיוניים הראו כי בתחנה בכפר וירה, משרתת עם בת שירתה שנים רבות.
בבית המפקח על התחנה, האווירה האופיינית לתחנות הדואר של אותה תקופה שוחזרה. מהכניסה הקטנה, המוארת בפנס עם נר, אנו מוצאים את עצמנו על "החצי הנקי למבקרים", שעיטורו משחזר את המקום בו מתגוררים מפקד התחנה ובתו. בכניסה, על הקיר, יש גזרות, כללים, תקנות: "על הכביש ואיסוף מהם", "איזו דרגה וכיצד ניתן לתת סוסים". יש גם לוח זמנים - "באיזו שעה ומאז הסוסים, ובאיזה רכבות יש לרתום".
שולחן המטפל ממוקם במקום המכובד ביותר של הבית - הפינה "האדומה". על השולחן מונח דיו ובו אווז אווז, פמוט ארד וספר להקלטת מטיילים. כאן תוכל לראות עותק של א.ש. פושקין מ -5 במאי 1820, שאומר כי פושקין נשלח לסגן אלוף אינזוב, הנאמן הראשי של אזור דרום רוסיה. כל מילוי החדר מעלה לראש את סיפורו הידוע של פושקין: מזוודות, ארגזים, ארונות, מיטה עם וילון צבעוני, הדפסים פופולריים.
יש גם חדר מאחורי ה"מחיצה ", שהעיטור שלה משחזר מנורת עלמה של אותה תקופה: שולחן למחט, שידה עם נדוניה, ספה, שידה עם דיוקנאות של אבא ומינסקי. והנה השמלה שדניה תפרה כשמינסקי הגיע.
בחציו השני של הבית יש חדר עגלה, שחשיפתו לוקחת את מבקרי המוזיאון לעבר חיי הכביש של רוסיה במאה ה -19.בחדר כזה נחו העגלות וחיכו ליציאה. את החלק הרביעי של העגלון תופסת הכיריים הרוסיות, ששימשו לחימום ולבישול, כמו גם מקום מנוחה לעגלות לאחר מסע מעייף. במרכז לשכת הנהג תפוס שולחן שעליו יש כלי עץ: כוסות וכפות. על הקירות בגדי העגלות של אז: כובעים, מעילי פרווה, צבאות; רתמה לסוסים.
תושבי אזור גצ'צ'ינה גאים בביתם של מפקח התחנה. בנוסף לבנייני האבן של התחנה שוחזרו גם אסם עם מגדל שמירה, אורווה, אוכף, באר, ופרחנה. חצר וכביש גישה הונחו מאבני הריצוף הישנות שהתגלו במהלך חפירות בשטח תחנת הדואר.
עובדי המוזיאון מבצעים עבודת תרבות רבה. פסטיבלי שירה, מפגשים ספרותיים, קריאות פושקין מאורגנים בבית שומר התחנה.
