תיאור האטרקציה
על מנת לברר כמה שיותר מידע על ההתפתחות ההיסטורית של ליטא, שקול היטב את תקופות ההתפתחות השונות של האנשים, כמו גם לראות ממצאים ארכיאולוגיים, כדאי לבקר במוזיאון הלאומי של ליטא. המוזיאון העתיק ביותר נפתח בשנת 1855 על ידי האספן המפורסם וחוקר התרבות הליטאית אוסטאצ'י טישקביץ '. ברגע שהמוזיאון החל בעבודתו, הוא הפך לפופולרי במיוחד בקרב אזרחי ליטא, מכיוון שהמוזיאון התמקד בהיסטוריה ובתרבות של הדוכסות הגדולה של ליטא.
בסוף המאה ה -19 נאספו בקרן המוזיאון יותר מ -12 אלף תערוכות, הכוללות אוספי פריטי ארד ומוצרים ממדינות שונות, גרפיקה, כלי נשק, ממצאים ארכיאולוגיים מקומיים, מעילי נשק של ערי הדוכסות הגדולה. ליטא, פסלונים מצריים, דיוקנאות הרדווילס המפורסמים, חרפטוביץ ', צ'ודקביץ', ספגאס, חגורות סלוצק, פסלים מהמאות ה-15-18, כתבי יד עתיקים, בדים יפניים, סיניים ואיטלקיים.
לאחר אירועי המרד בשנת 1863, רוב פריטי המוזיאון נשלחו למוסקבה, והשאר הונחו בספרייה הציבורית בווילנה. בשנים 1866 עד 1941 עבדו הספרייה והמוזיאון באותו בניין. עד 1915, כוחות החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה התקרבו לווילנה, ואז עיקר המוצגים הועברו לרוסיה.
בשנת 1918 קיבלה ליטא עצמאות. בשלב זה, על סמך אוספי העתיקות המוזיאוניים, כמו גם החברה המדעית הליטאית, תוכנן המוזיאון להיסטוריה ואתנוגרפיה. הבמאי היה ג'ונאס בסאנאביצ'יוס, שהיה אחד הראשונים שחתמו על המסמך על עצמאות ליטא. לאחר 1919 הפכה העיר וילנה לחלק בלתי נפרד מחבר העמים, והארגון עצמו שולב באוניברסיטת וילנה. ג'ונאס בסנאביצ'יוס החל לעבוד על אוסף האוסף העתידי של המוזיאון. רק פתיחת האנדרטה התרבותית נדחתה בשל כיבוש וילנה על ידי הפולנים. כעבור זמן מה, העבודה הזו השתלטה והסתיימה על ידי עובדת המוזיאון וההיסטוריון אילנס. בהתחלה היה למוזיאון שם: "המוזיאון להיסטוריה ואתנוגרפיה הליטאית", אך מאוחר יותר שמו של המוזיאון קיבל את השם: "המוזיאון הלאומי של ליטא".
בשנת 1941 החליטה האקדמיה למדעים להשתלט על אוספי כל המוזיאונים בווילנה. המוזיאון שוב הפך לארגון נפרד רק קרוב יותר לשנת 1952. אז עמד בראש המוזיאון וינצ'ס זילנס. בשנת 1967 שוכן המוזיאון בבניין הארסנל החדש של מתחם טירת וילנה. כבר בשנת 1968 הוצגה שם האקספוזיציה העיקרית. בתקופה שבין שנות השבעים לשמונים, חומרים רבים הקשורים להיסטוריה של המדינה נמצאו ונאספו ברחבי ליטא.
האוסף כולו במוזיאון מחולק ובו חמישה חלקים ייחודיים: היסטוריה, ארכיאולוגיה, איקונוגרפיה, נומיסמטיקה ואתנוגרפיה. נכון לעכשיו, במוזיאון יש יותר משמונה מאות אלף מוצגים, ביניהם: אייקונים, ציורים, כלים, כלים, מדליות, תכשיטים, מטבעות שונים, בגדים ועוד מספר רב של פריטים. רק במוזיאון זה ניתן לצפות בכל ההיסטוריה של ליטא, מתחילת הדוכסות הגדולה של ליטא ועד תחילת מלחמת העולם השנייה. מתחילת ההיסטוריה הליטאית אפשר להתעמק באורח חייהם של העם הליטאי, בצד היומיומי שלו בחייו - ניתן להכיר את כל זה במחלקה האתנוגרפית של המוזיאון, לראות את המסורות והמנהגים של הליטאים.. בחלק זה ניתן לראות: חללי פנים אותנטיים, פריטי בית וכן עבודות נהדרות של בעלי מלאכה ליטאים, המעבירים בקפידה רבה את אורח חייהם של איכרים עובדים, אומנים, אזרחים באזורים המגוונים ביותר במדינה ובאזורים המגוונים ביותר תקופות פיתוח.
בנוסף, משלחות של חוקרי תרבות ליטא עדיין מאורגנות ומתבצעות חפירות ארכיאולוגיות שנתיות. במוזיאון יש אולם שיקום, שבו כמחצית מכלל מוצגי המוזיאון המשוחזרים בליטא משוחזרים ונשמרים.
יותר מ -250 אלף איש מבקרים במוזיאון מדי שנה. במוזיאון יש סיורים נושאים ותיוריים, ומאז 1996 מתקיימים שיעורים, שפותחו על פי התוכנית החינוכית "קוגניציה".
