תיאור האטרקציה
בזיליקת הקתדרלה הקתולית בניס מוקדשת לתייר הרוסי הלא ידוע Saint Reparate. אבל עבור המקומיים זהו הקדוש "שלהם" - היא הפטרונית של ניס.
רפרטה, ילידת בת חמש עשרה בקיסריה הפלסטינית, סבלה למען המשיח בשנת 250: ראשה כרות. הם אומרים כי גופתו של השהיד הונחה בסירה, שהביאו המלאכים לחופי ניס (זו אחת הגרסאות של מקור השם "מפרץ המלאכים").
קתדרלת סנט רפראטה ניצבת בכיכר קטנה בין הרחובות הצרים של העיר העתיקה. הכנסייה הראשונה באתר זה הופיעה במאה ה XIII. במשך זמן רב, קתדרלת ניס הייתה ממוקמת בגבעת הטירה, אך במחצית הראשונה של המאה ה -16 הוחלט כי הכנסייה האפיסקופלית תהיה למטה, וכנסיית הקהילה סנט רפראטה הפכה לקתדרלה.
עם הזמן, הבניין הקטן חדל להכיל מאמינים, ובשנת 1649 החל האדריכל ז'אן אנדרה הוברט בשיקום בית המקדש. הבנייה התנהלה לאט - לפעמים היה כסף, לפעמים לא היה מספיק מזה. שנת 1658 הוחשכה בתקרית נוראה - קמרון הספינה התמוטט, ההריסות פצעו את הבישוף, שמת כמה שעות לאחר מכן. העבודה התחדשה רק כעבור חמש שנים. לבסוף, בשנת 1699, נחנכה קתדרלת בארוק חדשה, עם כיפה המכוסה באריחים מזוגגים בצבע ברוח הגנואה.
עם זאת, זה לא היה המבנה האחרון: בין השנים 1731-1757 נוספה מגדל פעמונים מקסים, ובשנים 1825-1830 הייתה החזית האלגנטית שכבר מעוטרת בארבעה פסלי קדושים ופסל של הרפראטה הקדוש הכורעת ממש מעל הכניסה.
חזית הקתדרלה שוחזרה לאחרונה. העבודה ממשיכה בשיקום חלל הפנים המפואר, המעוצב באותו סגנון הבארוק המפואר (תפאורה עשירה, עמודים קורינתיים, הזהבה, ציורי קיר). לעשר הקפלות של הקתדרלה יש היסטוריה מעניינת: הן היו שייכות פעם לאנשים פרטיים שעיטרו אותן, שמרו עליהן, ועל כך קברו בה בני משפחה. מנהג זה נעצר במאה ה -18, כאשר מלך הממלכה הסרדינית, ויקטור אמדאוס השלישי, אסר על קבורה בכנסיות.
