תיאור האטרקציה
הצורך בבניית כנסייה עלה לאחר שהבישוף הרומני -קתולי וילנה ברז'וסטובסקי הזמין נזירות מסדר המבקרים בווילנה. אירוע זה התרחש בשנת 1694, ובשנת 1717 נבנתה קפלת אבן זמנית בפאתי העיר, מאחורי חומת המבצר. הקפלה הזמנית פעלה עד 1729, עד אז כבר נבנה מקדש לכבוד לבו הקדוש של ישו.
הטקס החגיגי של קידוש המקדש התקיים ב -26 באוגוסט 1756. בניית בנייני המנזר החלה בשנת 1694 ונמשכה עד תחילת המאה ה -19. גדר אבן המגנה על חצר המנזר מפני עיניים סקרניות נבנתה בשנת 1756. עיטור בית המקדש היה שבעה מזבחות, מעוטרים בציורים של שמעון צ'כוביץ '.
הנזירות של מסדר המבקרים לא רק היו בעלות הון משמעותי, אלא היו לה גם מספר אחוזות במחוז מינסק. עד מהרה נפתח במנזר פנסיון לבנות אציליות, בו הוחזקו כ -40 תלמידים. בית הספר היה כה פופולרי עד שהקיסר פאולוס הראשון הקים בעצמו מלגה מיוחדת לתלמידיו, בה השתמש בית הספר עד 1837.
אולם לאחר המרד הידוע לשמצה של 1863 בוטל המנזר, והנזירות נאלצו לצאת לחו ל. מרגע זה מתחיל סיבוב חדש בהיסטוריה של הקתדרלה. כעת היא הופכת מקתדרלה קתולית למנזר אורתודוקסי. בהוראת המושל הכללי מ.נ. מוראביוב שוחררו הנזירות ממנזר אלכסייבסק במוסקבה. והקתדרלה לשעבר קיבלה מעמד של כנסייה אורתודוקסית במנזר ושמה של מריה הקדושה. במהלך תקופה זו בוצע שחזור כלשהו, שבמהלכו פורק מגדל הפעמונים הגבוה המרובע, שנמצא קרוב מאוד למקדש. כמה פרטים של העיטור הפנימי של המקדש שונו גם הם. בנוסף, במהלך השיפוץ נוספו כיפה ושני מגדלים בצד המערבי של המקדש.
בכנסייה היו שני כסאות מלבד הראשי, היה גם כיסא בשם הגנת התיאוטוקוס הקדושים ביותר. הכנסייה הסמוכה הייתה קטנה, אך הייתה בה מגדל פעמונים. סדנת ציור אייקונים ובית ספר לנערות יתומות של אנשי הדת פעלו במנזר, ומלבדן הייתה לבנותיהם של פקידי הטריטוריה הצפון-מערבית זכות ללמוד בבית הספר. בית הספר אירח כ -40 תלמידות בשנה. אולם כבר בשנת 1901, במקום בית ספר במנזר, נפתח בית ספר לנשים. מתחילת המאה ה -20 היו במנזר 89 נזירות.
בשנת 1915 פונה המנזר כשהקו הקדמי התקרב לעיר. בשנת 1919 הוחזר המנזר לפילגשיו לשעבר - מסדר המבקרים. עד 1940 שוחזר מזבח הרוקוקו במנזר.
אולם המקדש עדיין לא עבר את כל הבדיקות שהוכנו לו. לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם כלא במתחם המנזר. ושוב, חלל הפנים והקישוט של המקדש, כמו גם הפריסה שלו, עברו שינויים.
בסביבות 1965 החל שיקום העיטור הפנימי של המקדש. כרגע, הבניינים הדו-קומתיים של המנזר לשעבר מקיפים שני חצר סגורה ואחת פתוחה חלקית. בניין הכנסייה עצמה הוא אנדרטה אדריכלית ייחודית של תקופת הבארוק המאוחרת. זהו המקדש היחיד ששרד מסוג זה בליטא. הוא עטור בכיפה מתומנת גדולה בגובה 37 מטרים, הנשענת על עובי דופן מרשים, המגיעה לשני מטרים בחתך רוחב. העיטור הפנימי של המקדש נשמר בצורה גרועה, אך גם כעת ניתן לראות כמה שברי ציור ששרדו.
