תיאור האטרקציה
עמוד ונדומה, המתנשא על הכיכר בעלת אותו שם, הוקם על ידי נפוליאון בונפרטה בשנת 1810 לכבוד הניצחונות בהם זכה צבאו הגדול במערכה האוסטרית של 1805 (הוא מתואר על ידי ליאו טולסטוי במלחמה ושלום).
בהתחלה, נפוליאון התכוון להעביר בהזדמנות זו את הטור של הטראג'אן הרומאי לפריז. עם זאת, הובלתו התגלתה כמשימה מרתיעה, והקיסר הורה על פיתוח פרויקט מקורי.
האדריכלים הונדוין ולפר מצרפו על הפרויקט. העמוד התברר כגובהו כ -44 מטרים וברוחבו 3.67 מטרים. גופתו יצוקה ממתכת של 1,250 תותחים שנתפסו על ידי הצרפתים באוסטרליץ מהאוסטרים והרוסים. המשטח הצדדי שזור בספירלה, המתארת סצנות קרבות רבות. בתוך האנדרטה יש גרם מדרגות המוביל לנחיתה העליונה. שם, מחברי הפרויקט הניחו פסל של נפוליאון בטוגה של הקיסר הרומי ובזר זרי דפנה.
דמותו של הקיסר עמדה על הטור במשך ארבע שנים - עם כיבוש פריז בידי בעלות הברית וחזרתם של הבורבונים, היא נמסה לפסל של המלך הנרי הרביעי (שהותקן על הגשר החדש). לאחר מהפכת יולי הורה המלך לואי-פיליפ הראשון לבונאפרטה לשוב אל הטור, אך הפעם בכובע כבוש ומעיל חליפה צועד. נפוליאון השלישי בשנת 1863, מחשש לשלום הפסל, הורה להסירו ולהעבירו לבית הנכים, ולהעתיק את הטור. המקור של הפסל האקספרסיבי הזה עדיין שמור בבית הנכים.
אירועים דרמטיים התגלגלו סביב טור ונדום בימי הקומונה בפריז. האמן גוסטב קורבט, נציב התרבות, דרש להעביר את הטור למקום נטוש. אך הוחלט להשמיד את "אנדרטת הברבריות". קהל של עשרים אלף התאסף כדי להפיל את הקולוסוס. החבלים נקרעו, הכננות נשברו. ואז הטור התמוטט לצלילי המרסייז והתנפץ לרסיסים.
לאחר דיכוי הקומונה, הממשלה שיקמה הן אותו והן את הפסל הישן של נפוליאון בטוגה. השלטונות הורו לגוסטב קורבט לשלם את כל עלויות השיקום. כל רכושו של האמן נמכר, הוא מת בעוני.
