בצומת דרכים, תרבויות, שפות ומסורות היסטוריות רבות, מוצאת עצמה שכנתה הבלטית הקטנה של רוסיה, לטביה. התפתחותה ההיסטורית נקבעה במידה רבה על ידי השפעתן של מדינות שכנות - פולין, גרמניה ורפובליקות בלטיות אחרות. אף על פי כן, הצליחה המדינה לפתח תופעה ייחודית, אותה אנו מכנים כיום תרבות לטביה. לא דומה אפילו למנהגים השכנים, למטבח ייחודי, לחגים ייחודיים ולתלבושת לאומית, כל זה הופך את המדינה הבלטית הקטנה ליעד תיירותי ראוי בעולם הישן.
ברשימת אונסק"ו
המרכז ההיסטורי של בירת המדינה אינו נחשב לחינם לאחת הערים האירופיות האטרקטיביות ביותר. ריגה העתיקה הנעימה, הנקייה והשקטה כלולה ברשימת המורשת העולמית של אונסק ו בשל מקוריותה וערכה התרבותי וההיסטורי. תנועת מכוניות אסורה כמעט באנדרטת העיר, ומסלולי תיירות כאן מתחילים ומסתיימים בכיכר הכיפה.
חומות ההגנה הראשונות מאבן הוקמו בריגה בתחילת המאה ה -13. שבריהם נשמרים רק באופן חלקי, אך מגדלי המבצרים של המאה ה- XIV נראים הרבה יותר טוב. המראות האדריכליים העיקריים של ריגה הישנה מאותה תקופה היו מגדל האבקה והשער השוודי.
למי שמעדיף טיולי הליכה ארוכים, בירת לטביה הכינה רשימה שלמה של אנדרטאות תרבותיות והיסטוריות:
- קתדרלת הכיפה עם העוגב המפורסם. נבנה במאה ה- XIII ועדיין הוא הכנסייה הלותרנית של הקתדרלה.
- הכנסייה הקתולית העיקרית בלטביה היא קתדרלת ג'יימס הקדוש, שנבנתה בסגנון גותי מלבנים. חלונות הזכוכית הצבעוניים המפורסמים של הקתדרלה נוצרו בתחילת המאה ה -20 והם מוקדשים לסצנות הקודש.
- הבית עם חתולים מאת האדריכל שפל, שהפרויקט שלו בוצע בתחילת המאה העשרים בסגנון מודרני רציונלי. שומר אגדה ישנה מדוע חתולים הפנו את זנבם לעבר בניין הגילדה הגדולה.
אופי לטבי
המוזרות של התרבות של לטביה הן גם אופי תושביה. הלטבים מובחנים בנטיות אדיבות ורגועות. הם מתונים בכל דבר, אוהבים מוזיקה ובידור בחוץ, מעדיפים מוצרים טבעיים, מהם מכינים מנות פשוטות אך דשנות.
לעתים מתקיימים בארץ חגים ופסטיבלים שונים, שאורחיהם הם גם קבוצות מוזיקליות עממיות וכוכבי עולם.
