לאחר קריסת ברית המועצות, רפובליקות סובייטיות רבות הגיעו לרמת התפתחות חדשה של המדינה, שינו את סמלי המדינה העיקריים ובכך התנערו מהמורשת של פעם. זה חל לא רק על לטביה הבלטית, ליטא ואסטוניה, אלא גם על הרפובליקות המזרחיות. מעיל הנשק של קזחסטן, כמו הדגל וההמנון, הופיע בשנת 1992 לאחר קבלת עצמאות.
תיאור מעיל הנשק של קזחסטן
ראשית, נבחרו צבעים יפים מאוד למעיל הנשק הקזחי - זהב וכחול -כחול, הם מסמלים את הערבות הקזחיות האינסופיות ואת אותם שמים אינסופיים מעל.
שנית, בתקופה מסוימת הוכרזה תחרות ליצירת סמלי המדינה העיקריים של המדינה העצמאית החדשה. בחלק האחרון נבחנו 245 פרויקטים (ועוד 67 תיאורים נוספים) של סמל קזחסטן. זה מדבר על הפעילות הגבוהה של תושבי המדינה, הרצון שלהם ליצור, אכן, סמל ראוי.
מחברי מעיל הנשק של קזחסטן
האדריכלים המפורסמים ז'נדרבק מליבקוב ושוט-אמן אוליחאנוב היו המנצחים. מליבבק היה מחברם של פרויקטים אדריכליים רבים של בנייני ציבור ומגורים בסמרקנד, פרגנה, אנדיג'אן וערים אחרות בקזחסטן. הוא גם עבד על הוועדה לסמלי מדינה. וליחאנוב הוא פסל, בתקופה הסובייטית קיבל את התואר אדריכל מכובד, וב -1990 הפך לחתן פרס המדינה. הוא מחבר אנדרטאות לדמויות מפורסמות של הפוליטיקה והתרבות הקזחית, ראש הקבוצה היצירתית שפיתחה את פרויקט אנדרטת העצמאות (עלמה-אתא).
פרטים וסמלים של מעיל הנשק של קזחסטן
הסמל העיקרי של מדינה אסיה זו יפהפה, מלא פרטים, שכל אחד מהם נושא עומס סמנטי חשוב. חלקים חשובים במעיל הנשק של קזחסטן הם:
- השאניאק הסמלי, החלק העליון של היורט;
- טולפר, סוס הכנף המיתולוגי;
- אורות השמש.
היורט הקזחי היה סוג המגורים העיקרי בימים ההם. זהו מעין סמל הבית לכל יליד הארץ. אושר בבית כזה תלוי בכל אדם בנוי ובונה דירה. במובן הכללי, ניתן לפרש את השאניאק כבית משותף, ומכיוון שהוא דומה בצורת כיפה, ניתן להתייחס אליו גם כחלק מהיקום.
המרכיב החשוב השני במעיל הנשק הוא טולפר - סוס בעל כנפיים. אבל זה בכלל לא דומה לפגסוס, סמל היוונית העתיקה להשראה פואטית. הסוסים המתוארים על סמל קזחסטן הראשי הם מעין הגשמת חלום של מדינה חזקה. בעלי חיים מונחים משני צידי מעיל הנשק ומשמשים מעין הגנה על הבית (shanyraku). להגן לא רק על בית האב, להגן על המולדת - כך ניתן לפרש את הסמל הזה, במובן רחב יותר.
