יסודו של יישוב רוסי זה החל בשנת 1679, אם כי היסטוריונים טוענים שהמתנחלים הרוסים התיישבו כאן הרבה יותר מוקדם - משנת 1553. לכן, כיום ההיסטוריה הרשמית של קורגן קטנה במאה שנים מכפי שהיתה יכולה להיות.
במהלך תקופה זו, היישוב שינה את שמותיו מספר פעמים, למשל, עד שנת 1738 קראו לו צארבו גורודישצ'ה, עד לשנת 1782 היישוב קורגן. כיום הפך קורגן למרכז כלכלי, תרבותי ומדעי חשוב. הכיוון האחרון קשור לפעילות המרכז המפורסם בעולם של טראומטולוגיה ואורתופדיה.
קורגן תחת הצאריות
ההיסטוריה של קורגן אפילו שמרה על שמו של המתנחל הרוסי הראשון בארצות אלה, טימופיי נבז'ין הפך אליו. הוא אהב את המקום על גדות נהר טובול, במיוחד מאחר שתלוליות הקבורה העתיקות הממוקמות בסמוך מעידות כי התושבים לשעבר ראו את האזור מתאים לחיים.
בשנת 1695 "ירדה" היישוב במורד הנהר ורכשה שם חדש Tsarevo-Kurgan Sloboda. המאה ה -18 הציבה דרישות חדשות - חיזוק יכולת ההגנה, שתרמו להפוך את היישוב למבצר. היישוב קיבל מעמד של עיר בשנת 1782 בזכות הקיסרית קתרין השנייה.
בתחילת המאה
בתחילת המאה ה -19 קיבלה העיר מעמד חדש וגבוה יותר; היא הפכה למרכז המנהלי של מחוז קורגן. זמן זה מאופיין בבנייה פעילה, הופעת מבני ציבור ומבנים שמילאו תפקיד חשוב בחיי הקורגן. חשיבות מיוחדת היו הדברים הבאים:
- בית חולים בעיר להעניק טיפול רפואי לאוכלוסייה המקומית;
- המוסד הראשון של מערכת החינוך;
- תחנת כיבוי אש עם מגדל תצפית וצוות מתנדבים.
כך ניתן לתאר את ההיסטוריה של קורגן בקצרה (במאה ה -19), אך אין לשכוח ממשימה חשובה נוספת של העיר, אם כי עם קונוטציה עצובה. בהתחשב בריחוק מבירת האימפריה, קורגן שימש גם את השלטונות כמקום גלות.
הפיתוח האקטיבי של העיר החל בסוף המאה, מואץ בבניית הרכבת הטרנס-סיבירית. מספר התושבים גדל בחדות (ארבע פעמים בעשר שנים), עד 1917 היו יותר מ -40 אלף איש.
לאחר כינון הכוח הסובייטי, החיים בקורגן החלו לפעול על פי חוקים חדשים. השנים הראשונות לא היו יציבות, היה מאבק פעיל על הכוח. הדיכוי הסטליניסטי השפיע על משפחותיהם של תושבי קורגן רבים. במהלך שנות המלחמה פונו לכאן מפעלים רבים.
