תיאור האטרקציה
"גשר קרוסל" הוא שמו של אחד משיריו של רילקה. הוא לא מדבר על גשר, אלא על עיוור שעומד עליו, אבל בלי שם אי אפשר להבין את הטרגדיה של העלילה. כי העיוור עומד על הגשר המוביל ללובר, כלומר ממש במרכז פריז, במרכז היופי שהוא לא רואה.
רילק כתב על גשר קרוסרוס הישן והבלתי משוחזר, אבל זה לא משנה - המקום היה כמעט אותו דבר. המעבר מול קשת קרוסל נבנה בצו המלכותי של לואי-פיליפ הראשון משנת 1831. הבנייה הופקדה בידי המהנדס אנטואן-רמי פולונסו, איש בעל נטייה לחדשנות ולקיחת סיכונים מתחשבת. באותה תקופה רוב הגשרים הפריזאים היו תלויים, אך הוא הניח קשת, תוך שימוש בחומר חדש יחסית - ברזל יצוק בשילוב עץ. עמודי המבנה היו מעוטרים בטבעות גדולות מברזל יצוק, שהפריזאים החלו מיד לקרוא לו באופן אירוני לטבעות מפיות. בכל פינה של הגשר, על כנים גבוהים, היו פסלים אלגוריים מאבן בסגנון הקלאסי של לואי פטיטו - דמויות נשיות המתארות את התעשייה, השפע, פריז והנה.
בשנת 1883, הגשר נסגר למשך שישה חודשים לצורך חידוש אלמנטים מעץ. גם אז המומחים המליצו להחליף אותם בברזל, אך הם עשו זאת רק בשנת 1906, באמצעות בטון מזוין. למרות השיקום, הגשר, צר מדי ונמוך מדי, מיושן למאה העשרים. הוחלט לבנות חדש על ידי הזזה קלה.
המהנדסים אנרי לאנג וז'אק מורן, שפיתחו את הפרויקט, ניסו לשמר את צללית הגשר הישן, המוכר כבר לתושבי העיר. בנוסף, הם נטשו את השימוש במתכת בשל הקרבה של בניינים עתיקים-הלובר, פונט-נוף ופונט-רויאל. לפיכך, גשר הקרוסלל בן שלוש הקשתות, המוביל ישירות לשער הלובר, אינו נראה מודרני. אף על פי שבטון מזוין, הוא מתמודד עם אבן, ובכניסות אליה, התעשייה, השפע, פריס והסיין שהשתמרו בקפידה עדיין עומדים על כניהם.
