יבשת אפריקה היא מנת טעים לאוהבי אירופה של אקזוטיות אמיתית. אלמלא אסונות טבע ומחלות איומות שפוגעות בכולם ללא הבחנה, היו הרבה יותר תיירים במדינה הזו. למרות היציאה לכאן לטיול או עבודה, עליך לזכור כי המאפיינים הלאומיים של טנזניה קשורים למספר רב של שבטים החיים במדינה ושונים זה מזה באופן בולט.
מי הם טנזנים?
אין תשובה חד משמעית, שכן, ראשית, המדינה הוקמה משניים - טנגנייקה וזנזיבר, ושנית, חיים כאן נציגים של 120 קבוצות אתניות, השונות הן מבחינה חיצונית והן מבחינה רוחנית. רובם שייכים לקבוצת הבנטו, אך ההבדל במנטליות ובתרבות מורגש גם בתוך הקבוצה. ואחוז קטן מאוד הם אורחים מיבשות אחרות.
יחד עם זאת, מחצית מתושבי טנזניה, באופן מוזר, הם חסידי הנצרות, שליש הם מוסלמים, וחלק קטן מאוד הם חובבי אמונות אוטוטוניות. ניתן להבין, שיש הבדלים רבים בתרבות הנוצרים והמוסלמים הטנזניים.
מוסלמים טנזנים
משפחות כאלה מאופיינות באותן תכונות כמו בעולם המוסלמי כולו. יש להם יחס מיוחד כלפי אישה, בהיותם אורחים במשפחה מוסלמית אפריקאית, לכן אל תראו תשומת לב כלפי פילגש הבית, אפילו מתוך הכרת תודה.
בנוסף, במסיבה יש חלוקה לחברות לנשים ולגברים, לא נהוג שכולם מתקשרים ביחד. המארחת של הבית יכולה להיות נוכחת ליד השולחן עם האורחים רק באישור בן הזוג. לכן, מוטב שהאורח יפנה את תשומת ליבו לילדים על ידי שבחים עליהם. למרות שיש כאן גם "טאבו" - אי אפשר לגעת בילדים ללא אישור הורים, והכי חשוב - לא לגעת בראש.
ידיים נקיות
באזורים רבים באפריקה יש סוג של חלוקה, לפיה יד שמאל נחשבת מלוכלכת, הימנית, בהתאמה, נקייה. היא זו שצריך לתת לו מתנות, כמו גם לקחת אוכל, כדי לא לפגוע בבעלי הבית.
במשפחות טנזניות רבות נהוג לאכול בידיים וזה דבר חריג לחלוטין עבור אירופאי. אתה יכול לקחת אוכל מהצלחת שלך או ממנה משותפת, בעוד שאתה חייב לנסות כדי שהפירורים לא ייפלו ל"סיר המשותף "או לצלחת של השכן.
את אורח חייהם של רוב הטנזנים אפשר לתאר בשני משפטים: "אקונה מטטה", ה"אין בעיה "המוכר; "שדה-שדה". הביטוי האחרון דומה למוטו של האיש המפורסם עם מדחף, קרלסון: "רגוע, רק רגוע". כלומר, התושבים עושים הכל לאט, בכבוד.
