במזרח ובמרכז אסיה נהוג לקבל את פני האורחים. הסיבה לכך, במידה לא קטנה, היא השורשים המוסלמים של המסורות המקומיות. האורח, על פי הטורקמנים, נשלח על ידי אללה עצמו, ולכן יש לתת לו כבוד, כבוד וקבלת פנים במעמד הגבוה ביותר. כשהוא מגיע למרכז אסיה, הנוסע מקבל כמות עצומה של רשמים נעימים ואקזוטיים, עד שהוא מבטיח לעצמו לחזור לארצות אלה יותר מפעם אחת. המסורות של טורקמניסטן והתרבות של המדינה המעניינת הזו מחזקות כל אחד מאורחיה ברצון להגיע לארץ המדבריות ואנשים מסבירי פנים שוב ושוב.
היכרות עם הטורקמנים
לתושבי טורקמניסטן, למילה של הבכור יש סמכות ללא עוררין. הכבוד לאב או לסבא נמצא בדמם, ואף תושב המדינה לא יתווכח עם זקן או יטיל ספק בדבריו.
לא פחות מכבוד הוא מנהג התושבים המקומיים לעמוד במילתם. אדם אציל, לטענת הטורקמנים, תמיד יקיים את הבטחתו, יאמר את האמת, ולא ירכל או יפגע בשכנו. פחדנות, פחדנות ודיבור אינן לכבודו של אדם אמיתי, ועל כן מסורות טורקמניסטן קובעות מעט מה לומר ולעשות רבות.
לאחר שקיבלנו הזמנה לשבת ליד השולחן, חשוב לא לפגוע בבעלים בסירוב. אפילו קצת תשומת לב שווה בזהב שלה, ולכן כדאי לקבל את קערת התה הירוק המוצע ולהקדיש כמה דקות לאדם שהזמין אותך לבקר.
שישים מאות ארוכות
כך בדיוק נמשכו המסורות של טורקמניסטן באריגת שטיחים. השטיחים הראשונים הופיעו בתרבות פז'ריק, שנושאיו גרו בשטח טורקמניסטן של היום. באותם ימים ראשונים שזורים שטיחים למגוון מטרות. הם כיסו את הרצפה ביורט, כרכו את הכניסה לדירות, עשו מהם תיקי נסיעות. שטיחים שימשו סמל לעושר ולכוח, הם ניתנו כנדוניה ושימשו כסף.
המסורות העתיקות של טורקמניסטן נשמרות בקפידה על ידי אדוני אריגת שטיחים מודרניים. בשנת 2003, השטיח הטורקמני הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות הפך למחזיק השיא של גינס. המדינה אפילו חוגגת רשמית את יום השטיח, שהוכרז כבלתי עובד.
