תיאור האטרקציה
המילים "ארמון האליזה" משמעות דווקא את כוחה העליון של צרפת מאשר ציון דרך אדריכלי, אמות המידה של הקלאסיזם הצרפתי. בספרי הדרכה לפריז ניתנת לארמון מקום צנוע - העובדה שמשכנו של נשיא צרפת כמעט בלתי נגיש למבקרים משפיעה. כעת נערכים כאן טיולים רק פעם בחודש, ולאחרונה, הסיכויים לראות את הארמון נפלו רק פעם בשנה.
הארמון קיבל את שמו מהרחוב הראשי של פריז, השאנז אליזה, בפארק שבו נמצא בית המגורים. הארמון נבנה במאה ה -18 כאחוזה פרטית. מאז 1753, הוא היה בבעלות החביבה על לואי ה -15, מאדאם פומפדור. אחר כך עבר הארמון מיד ליד עד שהמרשל יואכים מוראט מסר אותו לקיסר נפוליאון בונפרטה. בשנת 1848 הוכרז ארמון האליזה כמעונו הרשמי של ראש הרפובליקה השנייה, ובשנת 1873 הפך לבסוף למעונו של נשיא המדינה.
הארמון נבנה מחדש בהרחבה ערב התערוכה העולמית של 1899: האולם החגיגי הופיע כאן. מאז, מראה הבניין כמעט ולא השתנה, רק שיפורים טכניים הופיעו: חשמל, טלפון, הסקה מרכזית. השינוי הגדול האחרון היה הקמתו של הנשיא גיסקארד ד'אסטינג של "ארון צדק" תת-קרקעי מבוצע, שממנו יכול המצביא הצרפתי להוציא צווים לשימוש בנשק גרעיני.
באשר לקישוט הפנים, בתקופה מסוימת החליט גנרל דה גול להשתמש בסלון הזהב, הממוקם בקומה השנייה, כחדר העבודה שלו - מסורת זו נשמרה. בסלון המוזיקלי לשעבר של מאדאם פומפאדור, מועצת השרים של צרפת מתכנסת מדי יום רביעי.
האולמות לקבלת פנים רשמיים ממוקמים באגף המערבי של הארמון. בגן החורף לשעבר מוגשות ארוחות פרוטוקול לנשיאות. באגף המזרחי נמצאים החדרים הפרטיים של הזוג הנשיאותי.
מדי שנה ב- 14 ביולי, יום הבסטיליה, מתקיימות חגיגות בגני הארמון לרגל חג ציבורי - יום הרפובליקה הצרפתית.
