מטרו מיאמי, פלורידה, נפתחה במאי 1984. מערכת זו מעבירה עד 100 אלף איש מדי יום, מה שהופך אותה לאחד מסוגי התחבורה העירוניים הפופולריים ביותר. בסך הכל ישנם שני קווים במטרו של מיאמי, שאורכו כמעט ארבעים קילומטרים. יש 23 תחנות בקווים, אליהם מגיעות רכבות לפחות אחת לחמש דקות בשעות העומס.
פסי הרכבת התחתית של מיאמי גבוהים, מכיוון שהעיר קרובה לים וקיימת סכנה של קרבת מי תהום לפני השטח, מה שהופך את הבנייה התת קרקעית לבלתי אפשרית.
פרויקט המטרו של מיאמי החל להתפתח בשנות ה -70 של המאה הקודמת. בשנת 1980 החלו הבונים ליישם את הפרויקט המאושר, וארבע שנים לאחר מכן הוזמן השלב הראשון של המטרו במיאמי.
שני קווי המטרו של בירת מדינת פלורידה מסומנים בתרשימים בירוק וכתום. בחלקם הם הולכים זה לצד זה ויש להם 15 תחנות משותפות לאורך המסלול המשותף. הקווים ה"כתומים "וה"ירוקים" מתחילים בחלק הדרום -מערבי של העיר, עוקבים במקביל לאורך המפרץ, עולים בצפון מערב ומתחלקים אחרי תחנת ארלינגטון הייטס. הקו הכתום פונה מערבה ומגיע לשדה התעופה הבינלאומי של מיאמי, בעוד הקו הירוק נוסע צפונה ואז מזרחה, ומסתיים בפלטטו.
רכבות אורנג 'נוסעות לתחנה המרכזית של מיאמי ולאוניברסיטת פלורידה סטייט, בעוד הקו הירוק יסיע נוסעים לברונסוויל ואוקצ'ובי.
כרטיסי מטרו של מיאמי
ניתן לרכוש כרטיסים במשרדי הכרטיסים בכניסה לתחנה. מדובר בכרטיסים חכמים נטעניים שחייבים להפעיל אותם בחזיתות על פלטפורמות.
