תיאור האטרקציה
במוסקבה הופיע רחוב שאבולובקה במאה ה -18. ההיסטוריה שלו קשורה לכפר שאבולובו שליד מוסקבה והדרך אליו, שלאורכו אנשים החלו להתיישב בסוף המאה הקודמת. בערך באותו זמן נבנתה כנסיית השילוש נותן החיים, ניצבת על שאבולובקה.
יסוד המקדש התקיים בשנת 1698, והבנייה הסתיימה בשנה שלאחר מכן. הכנסייה הראשונה הייתה עשויה עץ והוקמה באתר שהיה שייך למנזר דנילובסקי, ובמקדש הוסדר גם בית קברות.
רק עשרים שנה מאוחר יותר, התקבלה החלטה לבנות מחדש את הבניין, שכן מספר בני הקהילה גדל באופן משמעותי. כך הופיע מזבח צדדי במקדש, שנחנך לכבוד הגנת התיאוטוקוס הקדושים ביותר. לאחר כשני עשורים נוספים החלו בני הקהילה לשקול את הכנסייה שלהם רעועה ופנו אל הארכיבישוף של מוסקבה ולדימיר יוזף לבנות בניין אבן חדש לכנסיית השילוש. בקשתם נענתה, והבניין הישן פורק, ובמקומו בשנים 1745-1747 נבנה מבנה נוסף, עשוי אבן. המקדש נחנך בשנת 1747, אך העבודה בו, בעיקר על גינון ועיצוב פנים, נמשכה עד 1790.
זה לקח מעט מאוד זמן, ובשנת 1827 שוב החליטו בני הקהילה כי יש צורך לשפץ את הכנסייה. איסוף התרומות החל, האדריכל המפורסם ניקולאי קוזלובסקי פיתח פרויקט לבניית שתי קפלות צד חדשות באתר מגדל הפעמונים הקטן. אולם מטרופוליטן פילארט ממוסקבה נתן אישור לבנייה מחדש של הכנסייה רק בשנת 1840, וכעבור שלוש שנים קידש את הכנסייה המשופצת. ההרחבה הבאה של בית המקדש התרחשה בסוף המאה ה -19 והתקיימה על פי פרויקט שהכין האדריכל ניקולאי ניקיטין ובהשגחת עמיתו מיכאיל איבנוב.
בשנות ה -30 של המאה הקודמת, בית המקדש נסגר, ומבנהו, נטול אוהל וחלקו העליון של מגדל הפעמונים, שימש כמועדון. בשנות ה -90 הוחזר הבניין לכנסייה הרוסית האורתודוקסית, בני הקהילה לקחו חלק פעיל לא פחות מקודמיהם בשיקום הכנסייה.
