תיאור האטרקציה
ויקו דל גרגאנו (Vico del Gargano) היא עיר במחוז פוגיה שבאזור אפוליה שבאיטליה, המכונה לעתים קרובות "עיר האהבה". הוא ממוקם בפארק הלאומי גארגנו.
המרכז ההיסטורי של ויקו דל גרגאנו הוא דוגמה מצוינת לאדריכלות עירונית, שנשמרה בצורה מושלמת לאורך מאות שנים. שם ממוקמות רבות מהאטרקציות של העיר, למשל מוזיאון טראפטו מראטה, טירת פרדריק השני, פאלאצו דלה בלה ויקולו דל באצ'יו, שפירושו "שדרת הנשיקות". נעים במיוחד לשוטט ברחובות הצרים ובכיכרות הזעירות של ויקו דל גרגנו, במיוחד בשעות הערב, כאשר הזרקורים מוארים והעיר הופכת למעגל מנצנץ של קירות מימי הביניים, גגות טרקוטה וסמטאות מיסטיות.
ויקו דל גרגנו מפורסם גם בזכות הכנסיות והקפלות הרבות שלו - ישנן כשלוש עשרה בסך הכל. הכנסייה העתיקה ביותר היא מסוף המאה ה -6 ושמה Chiesa Matrice. דווקא הכיפה האדומה שלה היא החולשת על שאר הבניינים במרכז העיר. ובכנסייה זו נשמר פסלו של ולנטיין הקדוש, הפטרון של ויקו דל גרגאנו. כמו כן כדאי לראות את כנסיית סנט יוסף עם פסל עץ של ישו המת.
הטראפטו מראטה (Trapetto Maratea) הוא מוזיאון העיר המרכזי הממוקם ברובע קאסאל (Casale). הוא קיבל את שמו מכיוון שהוא ממוקם בתוך "הטרטטו" - טחנת נפט ישנה מהמאה ה -14 שהייתה שייכת למספר משפחות אצילות של ויקו דל גרגנו. עד כה, עקבות השבילים ששימשו פרדות להבאת זיתים לכאן נראים סביב הבניין. בתוך Trapetto Maratea נשמרים רבים מהכלים והכלים המקוריים ששימשו להפקת שמן הזית שעליו מפורסמת פוליה.
ממש מחוץ למרכז ההיסטורי של ויקו דל גרגאנו נמצא מנזר קפוצ'ין, שנבנה בשנת 1556 על ידי המרקיז קולנטוניו קרצ'יולו. בחצר כנסיית המנזר ניתן לראות אלון ענק בקוטר 5 מטרים, נטוע בשנת 1646 לאחר רעידת אדמה הרסנית. האגדות מספרות שבכניסה למנזר קבור הנסיך ספינלי, שנשנא על ידי המקומיים בשל חוקיו ואכזריותו. וכאן גם נשמר צלב עץ, הנחשב למופלא.
סביב ויקו דל גרגנו נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים רבים בזמן, המצביעים על כך שטריטים אלה היו מיושבים בימי קדם. אז נמצא נקרופוליס במאות 6-5 לפני הספירה, הנושא את שמו של מונטה תבור. ובכף מונטה פוצ'י, מתחת למגדל, שנבנה על ידי הספרדים בשנת 1569 כדי להגן מפני הסרצנים, יש הרבה מערות ומערות קטנות שבהן חיו אנשים בתקופה הפליאוליתית.
לבסוף, יש לומר כי ויקו דל גרגאנו נקרא "עיר 100 המעיינות". מבחינה היסטורית, מעיינות אלה הנשפכים מהאדמה היו מקור המים היחיד לאוכלוסייה המקומית, ומהר מאוד הפכו למקום מפגש ותקשורת. מעיין קנטו עדיין בשימוש על ידי המקומיים, ותיירים אף פעם לא מתעייפים מלהדהים מטהרתו. מקור נוסף, המזרקה העתיקה, או מזרקת הצרפתים, הוא חלל נעים עם עצים עם מזרקה מתומנת וחדר כביסה ישן שמור היטב.
