תיאור האטרקציה
בויס דה וינסן הוא הגדול מבין השטחים הירוקים של פריז, עם שטח של כמעט 10 קילומטרים רבועים. הוא ממוקם מזרחית לפריז, בפרברי וינסן. אולם מבחינה אדמיניסטרטיבית, השטח שייך למחוז ה -12 של הבירה.
בואה דה וינסן היה ביתם של שטחי הציד של מלכי צרפת במשך מאות שנים. הראשון שהתחיל לסחור כאן היה מייסד השושלת הקפטית, הוגו קאפט (940-996). צאצאיו לואי ה -12 בנה כאן בית ציד. פיליפ-אוגוסטוס קרוק (המלך הראשון שקרא לעצמו התואר "מלך צרפת", לפניו היו רק "מלכי הפרנקים") האחוזה התרחבה והקיפה את היער בגדר. במאות ה- XIV-XVII נבנתה טירת וינסן באתר של בית הציד, הממוקם כיום בקצה הצפוני של היער. אחוזות כפריות אצילות רבות הופיעו בסביבה. שטח היער נותר כל הזמן באציל לטיולי המלך ופמלייתו.
המהפכה הצרפתית סחפה את השגשוג הזה - היער הפך למגרש אימונים לתרגילים צבאיים. על שטח גדול (166 דונם) נעקרו עצים, צריפים, מטווח ירי ותחמושת. היער נקלע לשממה.
באמצע המאה ה -19, המלך הצרפתי האחרון נפוליאון השלישי הפנה את תשומת הלב למצב היער העגום, ועל פי צוו, יזם את הפיכתו לפארק הגדול ביותר. את הפרויקט הובילו האדריכל ז'אן-פייר ברילר-דשאן והמהנדס ז'אן צ'ארלס אלפן. הם תכננו את השטח בצורה של פארק אנגלי עם רשת אגמים ותעלות, עם עצים מסוגים רבים. היער התמלא במזרקות, גשרים, ביתן ומסעדות. נפוליאון השלישי עשה צעד בלתי צפוי גם עבור המלך: הוא הפך את בויס דה וינסן לציבור ותרם אותו לעיר פריז.
בשנות ה -30 של המאה העשרים הונחו כאן כבישים למכוניות ולרוכבי אופניים. בשנת 1969, במזרח היער, באתר של מצעד מצעד צבאי לשעבר, נפתח פארק הפרחים. הוא הוצא להורג בסגנון יפני, פופולרי לאחר אולימפיאדת טוקיו 1964. בפארק יש אוסף ייחודי (650 מינים) של אירוסים, צמחים פקחים, צבעונים, שרכים מיוצגים באופן נרחב.
בויס דה וינסן מהווה כיום מקום נופש מועדף על פריזאים רבים. כבישיה סגורים לתנועה, אך פתוחים להולכי רגל ורוכבי אופניים. ילדים רוכבים כאן על סוסי פוני. מאז 1998, אפילו תחזוקת היער עצמו בוצעה ללא ציוד כבד: לשם כך משתמשים בסוסים מגזע ארדן.
