אוכלוסיית קובה מונה למעלה מ -11 מיליון תושבים.
ברגע שהספרדים החלו לחקור את האי, הם החלו להשמיד את האוכלוסייה המקומית של קובה. אך מכיוון שהם היו זקוקים לעבדים כדי לעבוד על המטעים, הם הביאו לכאן עבדים מאפריקה, סינים מאסיה, עבדים הודים מדרום ומרכז אמריקה.
לאורך ההיסטוריה של קובה הגיעו לאי מהגרים מספרד, גרמניה, בריטניה וצרפת. ובמאה ה -20 הגיעו לכאן הרבה אמריקאים.
ההרכב הלאומי של קובה מיוצג על ידי:
- מולאטות (51%);
- לבנים - צאצאי אירופאים (37%);
- שחורים (11%);
- הסינים (1%).
בממוצע חיים 90 איש לכל קילומטר רבוע. צפיפות האוכלוסייה מתפזרת באופן אחיד למדי, אך צפיפות האוכלוסייה הנמוכה ביותר נמצאת באזורי הביצות בדרום מערב האי.
שפת המדינה היא ספרדית.
ערים מרכזיות: סנטיאגו דה קובה, גואנטנמו, הולגוין, קמגיי, סינפוגוס, מטנזס, סנטה קלרה.
תושבי קובה מכריזים על קתוליות, פרוטסטנטיות, טבילה.
אורך חיים, משך חיים
בממוצע, הקובנים חיים עד 78 שנים. קובה ידועה בשיעורי התמותה הנמוכים שלה מסרטן והתקפי לב.
לא נהוג כאן לחסוך כסף על תרופות (המדינה מקצה פי 2.5 יותר לבריאות מאשר ברוסיה). בנוסף, הקובנים מתבקשים להיות קשובים לבריאותם - כך "צועקים" בטלוויזיה וברדיו.
מסורות ומנהגים של תושבי קובה
הקובנים הם אנשים מצחיקים, שנונים ומוזיקליים שאוהבים לחגוג חגים שונים. החגים האהובים במיוחד הם חג האהבה, יום האם ויום האב. בימים אלה נהוג לתת מתנות, לשבת מאוחר ליד השולחן בבית, במסעדה או אצל אורחים (ההורים מאפשרים לילדים לשנות את שגרת היומיום).
רוב מנהגי הקובנים קשורים לחגים. אז, הם מבלים שנה שלמה בחסכון בכסף לקרנבל כדי לרכוש תחפושת קרנבל אופנתית או בגדים טובים רגילים. ובתקופת הקרנבל נהוג ליהנות כל הלילה במקצבי הסלסה.
מנהג קובני מסורתי נוסף הוא לשתות רום ולעשן סיגרים בישיבה על המרפסת (לפעמים שעות על גבי שעות).
משפחות קובניות גדולות וידידותיות: כל בני המשפחה מתייחסים זה לזה בחום, בכבוד ובהבנה.
למרות העובדה שהקובנים מקבלים משכורת דלה, המדינה נותנת להם את כל מה שהם צריכים (אורז, קמח, סוכר, דגנים, לחם). הם קונים נעליים ובגדים על קופונים תמורת מעט כסף. אך על מנת לקנות בית, מכונית או טלפון סלולרי, הקובנים חייבים לקבל אישור מיוחד מהרשויות.
אם תחליט לעשות טיול לקובה, וודא כי אי ליברטי יקבל אותך בברכה חמה ולבבית, מכיוון שחיים כאן אנשים הידידותיים כלפי תיירים זרים.
