במיתולוגיה ההינדית, הגנגס היא האלה שהפכה להתגלמות נהר קדוש שירד לכדור הארץ. הנהר השמימי הפך לגנגס הארצי, שעל גדותיו עוברים חייהם של כמעט חצי מיליארד הינדים. הנהר המקודש של הודו הוא זרימה מלאה, ריפוי וטיהור החטאים, מקום פולחן ומטרת עלייה לרגל לכל תושב כדור הארץ המתיימר להינדואיזם.
קצת גיאוגרפיה
באטלסים ובמפות גיאוגרפיות, הנהר נקרא הגנגס:
- מקורו של הגנגס בהרי ההימלאיה בגובה 449 מטרים מעל פני הים ליד קרחון הגנגוטרי.
- אורכו של הנהר המקודש של הודו הוא 2,700 ק"מ.
- הגנגס זורם למפרץ בנגל והדלתא שלו נמצאת כמעט כולה בבנגלדש.
- הנהר נמצא במקום השלישי בעולם מבחינת זרימת המים. שטח האגן שלו עולה על מיליון קמ"ר.
על גדות הגנגס במאות ה-16-17, צמחו ג'ונגלים צפופים והיו פילים וקרנפים, אריות ונמרים. הפעילות הכלכלית האנושית והגידול המהיר של האוכלוסייה ההודית אילצו את נציגי בעלי החיים לנדוד לאזורים מרוחקים. כיום ניתן למצוא חיות בר רק באזור הפה של הגנגס ליד מפרץ בנגל.
פאר ועוני של ורנאסי
עמק הנהר המקודש של הודו הוא אחד המקומות הצפופים ביותר בכוכב הלכת שלנו. על גדותיה נבנו ערים ענקיות - רישיקש וכלכותה, צ'צ'פרה ובריסאל. אבל את המקום הציורי והתיירותי ביותר על גדות הגנגס אפשר לקרוא בבטחה וראנאסי. לעיר זו עבור ההינדים יש את אותה משמעות כמו לקתולים - הוותיקן. ההינדים מאמינים שווארנאסי היא מרכז כדור הארץ, והיסטוריונים טוענים כי עיר זו היא אחת העתיקות ביותר על פני כדור הארץ והוותיקה ביותר בהודו.
וראנאסי, שהוקם על ידי האל שיווה, הוא היעד העיקרי של עולי הרגל ההודים. הוא משתרע כמו אמפי על הגדה השמאלית של הנהר ומורכב ממבוך של רחובות אפלים וצרים. אבל לא המראות האדריכליים מושכים אלפי תיירים לוורנאסי. כאן, על גדות הנהר המקודש של הודו, נהוג למות ולהישרף.
סוללות הגנגס בוורנאסי הן מדרגות אבן ונקראות גטות. נבנים עליהם שטחי שריפה, שם האש לעולם לא נכבית.
הינדים מבצעים טקס קדוש של התנקות במימי הגנגס. כאן הם רוחצים פרות ושוטפים ילדים, מצחצחים שיניים ושוטפים בגדים, שולחים את המתים ונרות הזיכרון דרך המים ומאמינים בתוקף שהנהר יסיר את כל החטאים וירפא את כל המחלות.
