- גיאוגרפיה של מדבר המלח הגדול
- תכונות ההקלה של דשטה-קבירה
- מאפיינים אופייניים של התבליט
- דשטה-קביר ופעילות אנושית
השמות שאנשים נותנים לאובייקטים גיאוגרפיים יכולים לפעמים לספר הרבה אפילו לא מיוזמים. לדוגמה, מדבר המלח הגדול, הממוקם במזרח התיכון, מתאפיין בנוכחות של קרקעות מלוחות, שבעיקרון כבר נאמרו על ידי שם הטופונים. דבר נוסף הוא שהשם השני של אזור המדבר הזה, דשטה-קביר, לא יגיד דבר לאדם שאינו יודע ערבית, אך הוא נשמע יפה מאוד.
התרגום של המילה הטופונית "דשטה-קביר" הוא די פשוט, כמו שאומרים על "מדבר ביצות המלח". ישנם גם מספר שמות מקומיים נוספים לתכונה גיאוגרפית זו, כגון "מלח של ביצות מלח".
גיאוגרפיה של מדבר המלח הגדול
ניתוח המפה הגיאוגרפית של העולם מאפשר לגלות שהמדבר ממוקם בשטחי הרמה האיראנית, ליתר דיוק, בחלקו הצפוני. אם משלבים את המפות הגיאוגרפיות והפוליטיות של העולם, אפשר לראות שהאזור שייך לאיראן.
המדבר דומה לרצועה רחבה, אורכו כ- 800 קילומטרים, רוחבו משתנה, בנקודה הרחבה ביותר הוא מגיע ל -350 קילומטרים.
לאובייקטים גיאוגרפיים המקיפים את המדבר יש השפעה חזקה על תנאי האקלים של מדבר המלח הגדול, על היווצרות מזג האוויר בפינה זו של הגלובוס. עונת הגשמים מגיעה באביב, היא נמשכת תקופה קצרה במיוחד, אך במהלך תקופה זו אזורים מדבריים הופכים לאגמים מלאים בוץ נוזלי, מה שעלול לגרום למוות של אנשים ובעלי חיים. לכן, המקומיים מאמינים ששדים מרושעים חיים במקומות אלה. בימי קדם ניסו קרוואנים לעקוף את המדבר.
תכונות ההקלה של דשטה-קבירה
השטח הטרוגני ביותר, לפעמים אפילו מתעוררות ספקות מדוע שטחים אלה קיבלו את ההגדרה "מדבר". גיאולוגים מדברים על הימצאותם של מספר רב של שקעים בניקוז סגור באזור זה. גובהם נע בין 600 ל -800 מטרים. השקעים האלה תפוסים על ידי טקירים, ביצות מלח קרום.
באזורים ההיקפיים של מדבר המלח הגדול אפשר לראות את מה שנקרא "kevirs" - ביצות מלוחות המתייבשות כאשר מזג אוויר יבש וחם נכנס. כמו כן, בפאתי דשטה-קביר נצפתה נוכחותם של אגמים ולידם מצופי חולות גדולים.
מאפיינים אופייניים של התבליט
למדבר המלח הגדול, הטקירים ומלחות הפכו לצורות האדמה האופייניות ביותר. למילה "טאקיר" עצמה יש מקור טורקי, ניתן לתרגם אותה כשטוחה, עירום.
הקלה כזו נוצרת במדבריות במהלך ייבוש קרקעות המאופיינות ברמת ריכוז מלח גבוהה. לאחר שהאדמה מתייבשת, נוצרים סדקים לייבוש בשכבה העליונה. מרחוק הם דומים לדפוס יפה שהולך על אדמת חרסית.
בעונה היבשה, דפוס כזה עומד היטב בעומס מלמעלה, כך שתוכל אפילו לרכוב על טקירים במכוניות. לרוע המזל, לאחר שהמשקעים יורדים, השכבה העליונה נספגת ואי אפשר לזוז עליה.
סוג הקרקע השני, האופייני למדבר המלח הגדול, הוא ביצות מלח. שוב, זה נובע מהעובדה שמלחים מסיסים בקלות מצטברים בשכבות העליונות של הקרקע. יתר על כן, ריכוז המלח הוא כזה שרק צמחים נדירים מסוגלים לשרוד בביצות מלח.
מבין ה"עזים "הנדירים השורדים בתנאים קשים כל כך, בדשט-קביר ניתן למצוא הלופיטים, חובבי קרקעות מלח, כולל מלוחים, דגנים, אא'רק וצמחים אחרים. הייחודיות היא שאפילו הם אינם יכולים ליצור כיסוי צמחייה סגור.בגלל ההרכב הזה של קרקעות וכיסוי הצמחייה הנלווה לכך, מדבר המלח הגדול, הממוקם על הרמה האיראנית, נקרא אחד מחסרי החיים ביותר על פני כדור הארץ.
דשטה-קביר ופעילות אנושית
הערה חשובה - מדבר המלח הגדול, הממוקם במרחק מערים, עיירות ויישובים אחרים, נתן מחסה לסמנן, הקוסמודרום האיראני המפורסם ומגרש האימונים.
הקוסמודרום קיבל את שמו מהעיר בעלת אותו שם, היחידה הממוקמת בקרבת מקום. מכיוון שקוסמודרום איראני זה כולל מיצב לטילים, מובטחת לו תשומת לב צמודה מכל רחבי העולם ובעיקר מארצות הברית והפדרציה הרוסית. החזקים מנסים לשלוט במבחני הטילים האיראניים ברמה הקלה.
בתורם, הרשויות האיראניות מנסות להיכנס להתפתחות העצמאית של מרחב אינסופי, ולכן משגרות באופן קבוע רקטות מהקוסמודרום של סמנאן. שיגור החלל המוצלח הראשון התקיים בפברואר 2009. אחר כך שוגר הלוויין אומיד למסלול, לשם כך השתמשו האיראנים ברכב השיגור של ספיר.
