יפן היא אקזוטית תיירותית ברמה הגבוהה ביותר. בארץ השמש העולה, הכל יוצא דופן - מארכיטקטורה ובגדים ועד מסורות ושפה.
המטבח היפני יכול להיכלל ברשימת האטרקציות של המדינה, מכיוון שהוא כל כך מקורי ומדהים. ההיסטוריה שלה חזרה לאלפי שנים רבות, אך היווצרות המסורות הגסטרונומיות של יפן נובעת מימי הביניים. המטבח היפני עוצב בחלקו מהשפעת הסינים. משם הגיעו לאיים מקלות אכילה, מסורות תה וכמה מוצרים הקשורים היום למנהגי הגסטרונומיה של היפנים.
תפקיד חשוב בהיווצרות המטבח היפני מילא את האיסור על מגעים עם זרים, שהוכרז באמצע המאה ה -17 ונמשך יותר ממאתיים שנים. בשל העובדה שהמדינה נותקה פשוטו כמשמעו מהעולם החיצון, המסורות הקולינריות שלה נותרו ללא שינוי ומקוריות, וניתן להשיב על השאלה מה לנסות ביפן כיום כמעט כמו לפני כמה מאות שנים.
המאפיינים העיקריים של המסורות הקולינריות היפניות הם שימוש במוצרים טריים ואיכותיים, מגוון מאכלי ים, הרצון לשמר את טעם המרכיבים ולמזער את הטיפול בחום, כמו גם מנות קטנות עם מגוון עצום של מנות המוגשות. אוכל ביפן הוא טקס שלם, ותשומת לב מיוחדת מוקדש לנימוסי שולחן ולעריכת שולחן. נהוג לאכול מנות יפניות עם מקלות אכילה, בעוד שמכשירים אירופאים מסורתיים אינם מוגשים בכל מקום בבתי קפה ומסעדות מקומיים.
המוצר והבסיס העיקרי של כל האוכל בארץ השמש העולה הוא אורז, שמחליף את הלחם היפני ומשתתף כמעט בכל מנה. רכיכות, דגים, בעלי חיים ימיים ומוצרי סויה פופולריים גם הם. השפים היפנים מקדישים תשומת לב רבה לרטבים, תבלינים ומבטאים חריפים אחרים. בטוח תראו רוטב סויה, ווסאבי וג'ינג'ר כבוש על שולחנות המסעדות.
10 המנות היפניות הטובות ביותר
סושי
"סושי" או "סושי" היא מאכל מסורתי שכדאי לנסות בארץ השמש העולה, גם אם נמאס לכם ממסעדות רוסיות רבות מהמטבח היפני.
הטעם האמיתי של "סושי" ניתן לאורז של מחמצת מיוחדת, שהכנתה היא אמנות של ממש. האורז מבושל במים מומלחים קלות בתוספת אצות מיובשות בכדי לתת למוצר "אומאמי". כך מכנים היפנים את הטעם העצמאי של חומרים עתירי חלבון. אורז מבושל מעט, מוזג עם חומץ אורז, בעל גוון מתקתק, ולאחר מכן מתקרר במהירות. בימי קדם, תהליך זה לווה במניפה אינטנסיבית, אך כיום ההתקדמות הטכנית כרוכה בשימוש בחשמל.
אורז המבושל בצורה זו משמש להכנת אפשרויות שונות למתאבני דגים ופירות ים, כולל לחמניות. כולם מוגשים כמעט בכל מוסד קייטרינג ביפן - ממסעדות יקרות ועד לדוכני רחוב.
אוניגירי
אחת המנות היפניות הפופולריות ביותר לנשיכה מהירה נקראת אוניגירי. הוא מורכב מכדורי אורז מבושלים עם מבנה דביק. לפעמים מכינים "אוניגירי" במילוי, לרוב ללא מילוי, אך תמיד עוטפים את הכדור או המשולש המוגמר בדף אצות נורי מיובשות.
"אוניגירי" כל כך פופולרי בקרב היפנים שיש בארץ חנויות מיוחדות שמוכרות רק את חטיפי האורז האלה. ההיסטוריה של הופעת כדורי האורז נעוצה בעבר הרחוק, כאשר האיכרים שעבדו בשדות לקחו איתם "אוניגירי". כדורי אורז לא יכלו להתקלקל במשך זמן רב, ואורז לא היה יקר מדי. אז הכדורים הפכו למעין כריכים שהיו נוחים לשימוש על הכביש.
מאוחר יותר הייתה מסורת של מלית "אוניגירי" בדגים, בשר וירקות, וכיום ניתן למצוא במסעדות יפניות כדורי אורז עם צלופח קונקר ומלפפונים כבושים, טונה וסלמון, קוויאר ושרימפס.
יאקיטורי
מנה יפנית אהובה של נתחי עוף מבושלת על פחם, מחבירה את הבשר על שיפודי במבוק ומרינדה אותו ברטבים מיוחדים. הדרך הקלה ביותר למרינדה היא במיץ לימון ומלח. לא פחות פופולרי הוא רוטב הטארה, המכיל סויה, סוכר ומירין, יין אורז מתוק. ולבסוף, הגרסה השלישית של בישול יאקיטורי - לפני שליחת העוף לגחלים, יוצקים מעליו את רוטב המיסו.
ישנם עשרות זנים של "יאקיטורי" ביפן. במסעדה ניתן להציע לכם את הגרסה הסטנדרטית של "שו ניקו" - רגלי עוף עם עור או "תליונים" - חתיכות של חזה וכבר ללא עור. סחוס עוף - "ננקוצו", כבד - "ריבה", בטן - "סונאגימו" ועור פריך פשוט פריך - "טוריקאווה" מבושלים באותו סגנון. לעתים קרובות, יחד עם אופציית היקיטורי שבחרתם, מלצרים מביאים חתיכות טופו, פטריות או אספרגוס על האש. תוספת דומה ביפן נקראת "קושיאקי".
טמפורה
דרך פופולרית נוספת להכנת אוכל לא נראית בריאה מדי, אך התוצאות עולות אפילו על ציפיות הגורמה הספקניות. "טמפורה" היא נתח מזון המטוגן בבלילה. משמשים כבשר קצוץ, דיונון, שרימפס ודגים, והבלילה מוכנה מקמח וביצים מעורבבות במי קרח. בתעתיק הסופי של המנה, המילה טמפורה תמיד קיימת - פירוש הדבר דרך הבישול. יתווסף רק שם המרכיב העיקרי.
ניקוג'אגה
מובן יותר עבור האירופאים, מנת הניקוג'אגה מורכבת מבשר מבושל עם בצל ותפוחי אדמה. בתהליך הבישול הבשר מתובל ברוטב סויה ומוסיפים ירקות נוספים - גזר, פטרוזיליה ונבטי במבוק.
יש אגדה שלראשונה הוכנה "ניקוג'אגו" בסוף המאה התשע עשרה בהוראת טוגו הייחצ'ירו. המרשל הימי, שפיקד על הצי היפני המשולב במלחמה עם האימפריה הרוסית, הורה לשפים להמציא גרסה חלופית לתבשיל הבקר שהוזנה למלחים באוניות בריטיות.
כך או אחרת, אך ה"ניקוג'אגה "השתרשה לא רק בצבא, אלא גם בקרב אזרחים, וכיום במסעדות הארץ מגישים תבשילים יחד עם קערת אורז לבן מבושל והמרק המסורתי" מיסוסירו ".
מיסוסירו
מיסוסירו תופסת את מקומה הראוי ברשימת המנות היפניות הפופולריות שמומלץ לנסות לכל התיירים. הייחודיות שלו טמונה בעובדה שהמרק תמיד מתברר כשונה, מכיוון שהמתכון שלו עשוי להיות תלוי בעונה, באזור, בהעדפות השף או המארחת ואפילו בשעות היום.
בסיס המנה הוא פסטת מיסו, המיוצרת על ידי תסיסת פולי סויה, חיטה ואורז. מזון מותסס אינו נדיר במטבח היפני, ומיסו הוא דוגמה חיה לרטבים כאלה. רשימת המרכיבים המוצקים שניתן למצוא בצלחת מיסוסירו כוללת בדרך כלל בצל באטום, טופו, תפוחי אדמה, דייקון, גזר, בשר ודגים. המרק מוגש עם אורז לבן בקערות לכה מיוחדות. באופן מסורתי, אתה שותה תחילה את המרק מעבר לקצה הקערה, ולאחר מכן אוכל את שאר המרכיבים בעזרת מקלות האכילה.
תרכיזי מיסוסירו נמכרים ביפן. אפשר להכין מהם קערת מרק, פשוט לשפוך מים רותחים על תכולת האריזה, אבל עדיף לטעום את המנה האמיתית במסעדה.
ראמן
בין המרקים היפנים הפופולריים, "ראמן" תופס מקום מיוחד. הוא נחשב לזול, קל להכנה, אך גם בעל ערך אנרגיה גבוה. ההערכה היא כי "ראמן" הגיע לאיים היפנים מהממלכה התיכונה, אך שיטות הכנת האטריות המשמשות בה שונות מאוד בארץ השמש העולה ובסין.
קערת מרק כוללת מרק, מנה של אטריות חיטה, ותוספים שונים: חזיר, מלפפון חמוץ, נבטי במבוק, פטריות כבושות, אצת נורי, ביצים מבושלות, בצל ירוק, נבטי שעועית ומקלות דגי סורימי - שילובים וריאציות שונות. מרק ראמן עשוי לרוב מסנפירים של כרישים, אצות יבשות או חזיר, עם שורשים ותבלינים שמוסיפים במהלך הבישול.
מקלות אכילה וכף מוגשים לכוס המרק כך שניתן יהיה להוציא את תכולת הנוזלים החוצה. אותן אטריות נאכלות על ידי מוצץ בפה שלהן ומשמיעות קולות צווח בו זמנית. ראמן היא המנה היפנית היחידה שניתן לאכול בניגוד לכללי הטקס הטקסיים.
סובה
אטריות לא רק עשויות מחיטה וסובה מהווה אישור לכך. הוא עשוי מכוסמת, וסובה כמעט יקרה לתייר רוסי. ניתן לטעום אטריות כוסמת ביפן כמעט בכל מקום - במסעדת עילית, בבתי קפה ברחוב המגישים מזון מהיר ובקפיטריות של תחנות.
הסובה מבושלת חמה וקרה, ולכן היא פופולרית בכל עת של השנה. אטריות חמות מתובלות בהכרח ברטבים, בצל ירוק וצ'ילי, ואילו אפשרות קיץ צוננת יכולה לכלול עגבניות שרי, שמיר טרי, ג'ינג'ר כבוש ווסאבי.
טונקאצו
חובבי חזיר ביפן יאהבו במיוחד טונקאצו, קציצת לחם מפוררת מטוגנת בשמן רב ומוגשת עם כרוב וירקות אחרים.
עם זאת, למנה זו יש גם טעם יפני אקזוטי: הטונקאצו מתובל ברוטב מיוחד. הוא מוכן עם רוטב ווסטרשייר, אך משתמש בעיבוכי מחית פירות או ירקות במהלך הבישול. אז הרוטב רוכש תווים מיוחדים, וחזיר הופך למעדן מזרחי אמיתי. במסעדות, המנה היפנית הזו מוגשת בדרך כלל כבר חתוכה לרצועות דקות כך שקל לטונקאצו לאכול עם מקלות אכילה.
וואגאשי
אם לרגע נראה לכם שהיפנים אוכלים רק אורז ופירות ים, ולשן המתוקה בארץ השמש העולה אין ממש מה לעשות, אנחנו ממהרים להרגיע אתכם! קינוחים וממתקים במטבח היפני זוכים לכבוד לא פחות, ובראשם רשימת הפופולריים במיוחד עומד "וואגאשי".
במובן האירופי, קינוחים כאלה אינם מסורתיים, מכיוון שהם מוכנים ממוצרים שאינם תואמים את הרעיונות שלנו לגבי ממתקים. שעועית אדומה, בטטה, ערמונים, תה וירקות ג'לטין אגר-אגר לוקחים חלק בייצור הוואשי.
הקפד לנסות ביפן "warabimochi" - חתיכות בצק שקוף עשוי שרכים צעירים עם סירופ סוכר שרוף; מוצ'י - כדורי אורז לבנים או עוגות במילויים מתוקים; "נרקירי" - עוגות עשויות שעועית לבנה וטעם הרים; "יוקימי דייפוקו" - גלידה בבצק אורז; "אממיצו" - חתיכות ג'לי אגר -אגר עם פירות מסוכרים.
הם יכולים גם להציע וואגאשי לתייר במהלך טקס תה - קינוחים מוגשים לעתים קרובות בתה אחר הצהריים ואף ניתנים כמחמאה מהממסד.
