תיאור האטרקציה
המנזר הנטוש של סנט שמעון הסטייליט הוא אחד המנזרים הקופטים הגדולים והנשמרים ביותר במצרים. המנזר קיבל את שמו של שמעון מארכיאולוגים וממטיילים, לפני שהמקורות הערבים והקופטים כינו אותו "ענבה מוסקו" הטרה (חידרי, חדרי, חדרה).
על פי האגדה, ענבה הטר התחתנה בגיל שמונה עשרה, אך מיד לאחר החתונה פגש במסע הלוויה, שהרשים אותו מאוד. הוא החליט להישאר בפרישות ובהמשך הפך לתלמידו של אחד הסגנים המקומיים. לאחר שמונה שנים של סגפנות, הוא נכנס למדבר והתמסר לחקר חייו של אנתוני הקדוש.
בניית המבצר של המנזר החלה במאה ה -6, אך הוא האמין כי הוא לא הושלם עד המאה ה -7, גיל הבנייה נקבע על ידי הציורים במערות הסלעיות. במבנה המקורי היו קירות בגובה עשרה מטרים ומגדלים ששימשו כעמדות תצפית. מהרציף בראש הגבעה, הנזירים יכלו לראות כמה קילומטרים לכל הכיוונים. המנזר נבנה מחדש במאה ה -10, אך נהרס בשנת 1173 על ידי סלאח א -דין בגלל החשש שהוא יכול לשמש מפלט לנוצרים נוביים שפשטו על דרום מצרים. בסוף המאה ה -13 ננטש המתחם, שפעם היה אחד המנזרים הגדולים במצרים והכיל למעלה מ -1000 נזירים. הסיבה לכך הייתה ייבוש המאגרים הקרובים ביותר ופשיטות תכופות של שודדי רוחות מהמדבר.
למרות שרוב המנזר נמצא בהריסות, הרבה נשמר היטב. הכנסייה היא בעלת עניין אדריכלי אדיר, ומהווה דוגמא לבניית מבנים נוצריים קמורים מוארכים במצרים. המגדל, ששימש כמתחם מגורים, הוא גם ייחודי. בנוסף, מספר המצבות הרב בבית הקברות של המנזר הן מקורות לא יסולא בפז לחקר מצבות נוצריות מוקדמות בבקעת הנילוס, ותנורי המנזר לא יסולא בפז לחקר קרמיקה אסואנית ארכאית.
בית המגורים מחולק על ידי סלע לשתי טרסות טבעיות. הרציפים מוקפים בקיר טרפזי דק יחסית באורך שישה מטרים עם שני שערים לגישה לכל מרפסת. קיר זה בחלק התחתון היה עשוי אבן גסה, החלק העליון עשוי מלבני אדובי, ובמגדל היו תורנים. ההנחה היא כי בימי קדם הקירות היו גבוהים בהרבה מעשרה מטרים, כיום ניתן לראות קטע אבן חסר משמעות בקיר, הלבנה נהרסה זה מכבר. המרפסת התחתונה כוללת את המערות המקוריות החצובות בסלע של הקדושים, כנסיה עם בית טבילה, כמו גם מקומות לינה לצליינים, שער כניסה מזרחי ומגדל הגנה. אחריו חצר ופרוזדור המוביל למנזר עם גגות מקומרים.
המקדש הפנימי נבנה לא יאוחר מהמחצית הראשונה של המאה האחת עשרה; הוא העתיק ביותר מסוגו במצרים. רק חלקו התחתון שרד עד היום. על פי המסמכים, למקדש היו ספינה ושתי מעברים צדדיים; הכיפות היו אוקטהדרליות, משתנות בגודלן. חדר נפרד בקצה המזרחי של המעבר הדרומי שימש כבית טבילה. מערת סלעים (קבר מצרי עתיק, כפי שנודע מאוחר יותר) בחלק המערבי של המעבר הצפוני של הכנסייה, שימשה את הנזירים כמגורים. יתכן שזה היה הבית של ענבל הטר עצמו. מאחורי הקיר המזרחי של הכנסייה מספר תאים נזירים, שלכל אחד שלוש מיטות אבן.
מספר ציורי קיר מהמאות ה-11-12 שרדו, אך רובם ניזוקו קשה או אפילו נהרסו. אפשר להבחין בדמותו של ישו על כס המלכות עם ספר על ברך אחת, ידו הימנית מורמת בברכה, לידה דמות אנושית עם הילה מרובעת בתנוחת תפילה, מתחת לסצנה זו הקירות מעוטרים בקשתות ומפרשים. רצפת המקדש מרוצפת לבנים שרופות, הנושאות עקבות משבע טבעות האדוב שהיו יסודות המושבים.
במרפסת העליונה יש בניין מאסיבי בן שלוש קומות החולש על ההריסות. בפנים היו תאים נפרדים לנזירים, בית מרקחת, מטבח וכמה אולמות.בנוסף, נמצא: בית בד, אבני ריחיים מגרניט, טחנה ומאפייה, בית בד, מחסנים, אורוות, מאגרי איסוף מים, ייבוש להפקת מלח.
בית הקברות של המנזר מכיל כמאתיים מצבות, רבות מהן מתוארכות למאות 6-9 המאות.
