תיאור האטרקציה
המנזר הקרתוסי בברזה הוא המנזר הקרתוסי היחיד הממוקם בשטחה של ברית המועצות לשעבר. הצו הקרתוסי (קרתוסי) נוסד בצרפת בשנת 1084. זה היה אחד מסדרי הלחימה והסגפנית ביותר באירופה של ימי הביניים. הקרתוסים בזו למותרות, אך כיבדו את הידע והמדע, עזרו לעני ולחולים, וגם ידעו הרבה על מבני הגנה. המנזרים שלהם היו מבצרים מצוינים.
בשנת 1646 כתבו הנזירים הקרטזים שהתגוררו ליד גדנסק מכתב לבנו של הקנצלר המפורסם של הדוכסות הגדולה של ליטא לב סאפייה לאו קסימיר ליאו, בו סיפרו על פקודתם וביקשו אישור להתיישב בתחומה. קזימיר לב ספגה לא היה נחות מאביו בקנאותו הנוצרית, הוא המשיך את עבודתו של אביו והפך למייסד, הבונה והנאמן של מנזרים קתולים רבים. הוא אהב את הרעיון להקים את המנזר הקרתוסי. לאחר שביקש את רשותו של הבישוף אנדריי מגמבליצקי, הזמין את הנזירים לאחד מנכסיו בכפר ברזה.
לבניית המנזר הוזמן האדריכל האיטלקי ז'אן בפטיסט גסלני, שבניהולו נבנה מנזר בשנים 1648-1689, שנועד להפוך לגורלי בהיסטוריה של מדינות.
המנזר היה ממוקם בתוך הקירות הבלתי נסבלים וכלל מגורי אחים של נזירים, מקדש, ספרייה, בית מרקחת, בית חולים, בית מרקחת, מבנים חוץ, כמו גם גינה ומאגר. זו הייתה עיר מבוצרת באמת, מסוגלת לעמוד במצור המפרך ביותר. לאחר השלמת בניית המנזר קיבלה העיר את השם הכפול Bereza-Kartuzskaya.
בשנת 1706 התקיימה מפגש של שני מלכים במנזר הקרתוסי: הצאר הרוסי פיטר הראשון והמלך הפולני אוגוסטוס השני, שהיו לה השלכות הרות גורל על מהלך מלחמת הצפון.
המנזר הותקף פעמים רבות על ידי אויבים, לפעמים האויב היה חזק מכדי לעצור אותו על ידי חומות המנזר. כל פשיטה לוותה בהרס המנזר, אך היא נבנתה מחדש. המנזר סבל מאוד מהמלחמה עם נפוליאון בשנת 1812. לאחר החלוקה השלישית של חבר העמים, כשהשלטונות הרוסים החלו לדכא את הקתולים, החל המנזר לרדת, ובשנת 1831 הוא נסגר. חלק מהבניינים נמסרו לצבא, חלקם פורקו ונמכרו לחומר בנייה. בשנת 1915 נשרפו שאר בנייני המנזר והכנסייה. רק חורבות מבצר המנזר מימי הביניים שהיו פעם אדירים שרדו עד היום.
