אם נווטים אירופיים בימי הביניים לא היו כל כך מחפשים למצוא את המסלול הקצר ביותר להודו, בהחלט ייתכן שהעיר הקנדית הזו עדיין לא הייתה על המפה. מעיל הנשק המודרני של קוויבק, אחת הערים הגדולות בצפון אמריקה, ממחיש בבירור את דפי ההיסטוריה הקשורים לגילוי ארצות אלה.
תיאור מעיל הנשק של קוויבק
מחברי השרטוט של הסמל הרשמי הראשי של העיר הזאת דבקו בקפדנות במסורות הקאנוניות של ההרלדה. ראשית, לציור האלמנטים נבחרו הצבעים העיקריים של לוח הצבעים - תכלת ורגיל לשדות המגן, זהב לדמות סירת המפרש, שני מפתחות חצייה ומתאר השדה העליון. פרט נוסף - עלה מייפל - צבוע בצבע אזמרגד, והחלופה של פסי גלי וכחול היא המחשה למרחבי האוקיינוס.
סמלים ומשמעות
ספינת מפרש שחוצה את האוקיינוס מסמלת את האומץ, את האומץ של המלחים שהצליחו להגיע לשטחים אלה. סמואל שאמפליין וצוותו נקראים הגילוי.
מפתחות יקרים, המתוארים בשדה העליון של המגן, משמשים כמפתחות סמליים לעיר. ואחד מהם הוא סמל של קוויבק העתיקה, שבמהלך השלטון האנגלי קיבלה את מעמד בירת צרפת החדשה. המפתח השני קשור לקוויבק של ימינו, המשמשת כבירת המחוז בעל אותו שם. שני מפתחות משמשים כסמלים להמשכיות ההיסטוריה של העיר, הפוליטיקה והנאמנות למסורת.
סמל הרלדי ראשי
מטבע הדברים, תפקיד זה ניתן לעלה המייפל המפורסם, המעטר הן את דגל קנדה והן את סמל המדינה של צפון אמריקה הזו. אלמנט זה תופס גם מקום ראוי בשלט ההרלדי הראשי של קוויבק.
אך יש הבדל אחד משמעותי - מחברי המערכון בחרו בירוק לתיאור האלמנט הזה, בניגוד לסמלי מדינה, בהם עלי מייפל מתוארים בצבע ארגמן או כסוף. העלה מופיע על סמל קוויבק כסמל לאחדות הקבוצות האתניות השונות שחיות באזור.
במהלך ההיסטוריה הארוכה שלהם, שטחים אלה ראו הרבה, האוכלוסייה הילידית הייתה שבטים הודים שונים, ואז הופיעו מיסיונרים צרפתים, ואחריהם חוקרים ופוליטיקאים, גם הם מצרפת. היה ניסיון לספח את קוויבק לשטח ארצות הברית, ואז החלה התקופה הבריטית. קוויבק אף הצליחה לבדוק את עצמה כבירת המדינה, עד שנתנה את מעמד הבירה לאוטווה.
