תיאור האטרקציה
כנסייה זו על בולשאיה אורדינקה ידועה בשני שמות: Preobrazhenskaya על כס המלוכה הראשי לכבוד מושיע השינוי והעצב על שמו של אייקונה של אם האלוהים "שמחת כל הצער", לכבוד איזו אחת מהקפלות הצדדיות מקודשת. מזבח הצד השני נחנך לכבוד הנזיר ורלאם מחוטינסקי.
הבניין הדתי הראשון באתר זה היה כנסיית עץ, ידועה עוד במאה ה -16 ועומדת באורדינטי - כך נקראה הדרך לעדר הזהב במוסקבה. על פי גרסה אחרת, עדר היה שם המקום שבו התיישבו אנשים שהיו בשבי הטטרית-מונגולית וכפאו ממנה.
בשנות ה -80 של המאה ה -17, הכנסייה באורדינטי כבר הייתה עשויה אבן ונקראה על שמו של מושיע השינוי. הכנסייה נבנתה מחדש במחצית השנייה של המאה ה -18 על חשבון הסוחר דולגוב; קרוב משפחתו וסילי בז'נוב הפך לאדריכל. באותה מאה נבנתה ונחנכה קפלה צדדית לכבוד האייקון "שמחת כל הצער".
לאחר השריפה של 1812, היה צריך לשקם את הכנסייה, וזה נעשה על ידי האדריכל אוסיפ בוב, שטיפל בזהירות ביצירות של קודמו בז'נוב וניסה לשמר את כל מה שניתן לשמר. חנוכת הכנסייה המשופצת התקיימה בשנת 1836.
בשנות ה -30 של המאה הקודמת, בית המקדש היה סגור ונטול פעמונים. אבל הוא היה בר מזל יותר מכמה כנסיות מוסקבה אחרות. במהלך המלחמה, הבניין נמסר לגלריית טרטיאקוב תמורת כספים פנויים, ולכן פנים המבנה, על פי רוב, נשמר. בשנת 1943 התקיימה במוסקבה מועצה אפיסקופלית ונבחר פטריארך חדש ולאחר תום המלחמה הפטריוטית הגדולה נפתחו כמה כנסיות בבירה הסובייטית, אחת מהן הייתה כנסיית הצער על בולשאיה אורדינקה. עם זאת, יחסם של תושבי הבתים השכנים לכנסייה לא היה הסובלני ביותר - למשל, בשנת 1961, בהתעקשות תושבי אחד מהם, הוסרו הפעמונים מהכנסייה והונחו בתוך הבניין.
