מבחינה גיאוגרפית אירלנד ממוקמת ליד בריטניה. אך עם זאת, המדינה התפתחה באופן עצמאי לחלוטין ובעלת תרבות ושפה משלה. לכן החגים באירלנד שונים במידה ניכרת מהאנגלים, למרות שהשפעתו של פוגי אלביון עדיין מורגשת.
יום פטריק הקדוש
אחד החגים המצחיקים שחוגגים לא רק על ידי הילידים, אלא על ידי שאר העולם. בימים אלה כל אחד יכול להפוך לאירי אמיתי, אם רק ירצה בכך.
ביום זה, ערי המדינה הופכות לירוקות במובן המילולי של המילה. אנשים מציירים את פניהם בצבעי דגל אירלנד או מציירים מטרפות על לחייהם. לא רק זרי פרחים, אלא זרועות אמיתיות של תלתן פורח מעטרות את הכובעים והתלבושות של תושבי העיר. תכונה נוספת של התחפושת ביום זה היא הפאות האדומות הבוהקות והצבע הירוק העשיר של הבגדים. בנוסף, תוכלו לטעום ממתקים עלים תלוניים ירוקים ואפילו בירה ירוקה.
שמו של הקדוש מוקף בהרבה אגדות. מקובל כי הנצרות הגיעה לאירלנד דווקא ממנו, והסבירה לתושבי המדינה מהי השילוש הקדוש בדוגמה של תלתן אחו רגיל.
המוטו של החג הוא המילה Craic, שניתן לתרגם כ"כיף ועונג ". הערים הופכות לכיכר חגיגית אחת, בה שותים התושבים בירה נשפכת בנהר ורוקדים ריקוד "קיילי" מדהים. האקשן הזה נראה מרשים מאוד. פלג גוף עליון של הרקדנית נטול תנועה לחלוטין, בעוד הרגליים רוקדות ברכיים מורכבות.
האירוע החגיגי המרכזי הוא המצעד. ואם אתם רואים קרנבל בהיר בדבלין, אז בלימריק תוכלו להאזין ללהקות פליז שיטיילו ברחובותיה הראשיים של העיר.
יום הפריחה
בירת אירלנד מדי שנה ב -16 ביוני אוספת לאורחיה מעריצים של הסופר ג'יימס ג'ויס, בפרט, מעריצי ספרו "יוליסס". הספר מספר רק על יום אחד בחייו של ליאופולד בלום, הדמות הראשית של הרומן, אבל זה החג המוקדש לו. אנשים רבים נוהרים לבירה שרוצים לטייל ברחובות ובסמטאות שלאורן הלכו דמויות הספר.
בלומסדיי הוא ארבעה ימים של קריאת ספרים וטיולים עירוניים מיוחדים המציגים את דבלין בעיניהם של דמויות הסופר.
יריד שובבות
יריד פאק הוא היריד האירי הוותיק ביותר, שימיו הופכים לחג יוצא דופן. רחובות קילורגלין, שם היא ממוקמת, מתמלאים במוזיקאי רחוב ורקדנים במהלך היום ומעוטרים בזיקוקים בלילה.
האירוע החריג ביותר הוא ההכתרה של עז הרים פראית, הנופלת ביום הפתיחה של היריד. החיה לא רק הופכת למלך החג, אלא גם משיגה את מלכתה. אחת הנשים הנוכחות בחגיגה נבחרת לתפקידה.
אבל למה עז? יש הרבה אגדות. לדברי אחד מהם, העז נבהלה מהשבדים, שהרגיזו במיוחד את אירלנד בפשיטות הטורפות שלהם. אנשים הצליחו לארגן הגנה, והם החלו להפגין כבוד כזה לעזים. אבל היסטוריונים מאמינים ששורשי המנהג נכנסים עמוק אל העבר. העז תמיד נערצה כסמל לפוריות.
העז מופשטת מכתרו ביום האחרון של היריד ומשוחררת. כל האירועים, כמובן, מלווים בכיף וריקודים רועשים.
