בסוף המאה ה -10 היה צריך להרחיב את גבולות פריז באופן משמעותי, והאבן שנכרה לבניית בתים בשיטה הפתוחה הייתה חסרה מאוד. כך הופיעו מחצבות תת קרקעיות, בהן נחתכו לוחות גיר. המכרות הראשונים נפתחו מתחת לגני לוקסמבורג, ואז הכרייה התקדמה עוד ועוד, ועד מהרה שילבו המחתרות של פריז בלוקים ורחובות עיר רבים עם הרשת שלהם. הנזירים המשיכו בכרייה תת קרקעית והתאימו את הקטקומבות לאחסון יין.
כיום, המחתרות של פריז הן רשת ענקית של מנהרות ומבוכים, שאורכם נע לפי מקורות שונים בין 187 ל -300 קילומטרים. אבל הדבר המעניין ביותר הוא שכמעט שישה מיליון מההרוגים קבורים במקומות האלה.
פצצת זמן
חפירה בלתי מבוקרת של מוקשים בשטח תת קרקעי כה גדול כמעט הובילה לאסון. כמה פאברים פריזיים היו מאוימים בקריסה, ולכן המלך לואי ה -16 הוציא צו על השליטה בפיתוח. הפיקוח הכללי קיים יותר ממאתיים שנה ועדיין עושה עבודה אדירה לחיזוק האדמה הפריזאית. הדבר העצוב היחיד הוא שהמאבק המודרני נגד שקיעת הקרקע ממלא את החללים בבטון. כך נעלמים אתרים היסטוריים כמו מחצבות גבס.
אך בעוד המחתרות של פריז עדיין זמינות לטיולים, המתחילים בביתן בתחנת המטרו דנפרט-רוצ'רו:
- הכניסה למחצבות נסגרת בשעה 17:00.
- הקבוצה האחרונה יוצאת לטיול לא יאוחר מ -16 שעות.
- לא יותר מ -200 איש יכולים להיות באזור התיירות בו זמנית, מה שיוצר תורים בלתי נמנעים בכניסה.
רק שני קילומטרים של מבוכים תת קרקעיים מצוידים לתיירים, אבל אפילו זה מספיק כדי לעלות על פני השטח תחת הרושם החזק של מה שהם ראו.
מהי גלוסקמה?
אדם שמכיר את ליטין מבין שאנו מדברים על עצמות. זהו שם המקומות לאחסון שרידים שלדים. במחתרות של פריז הצטיידו גלוסקומות בסוף המאה ה -18. הסיבה הייתה הצטברות ענקית של שרידיהם של אלה שמתו אחרי מלחמות, מגיפות ופוגרומים, שנוצרו בבית הקברות של התמימים. הוחלט להעביר את שטח הרבייה של הסירחון והזיהום מתחת לאדמה אל הקטקומבות, ובהמשך שאר בתי הקברות בעיר נוקו באופן דומה.
במהלך סיור במחתרות של פריז ניתן לראות מזבח עשוי גולגולות ועצמות, ציורי קיר וכתובות של מבקרים המומים מהמאה ה -18 ו"חוט אריאדנה " - קו שחור שעזר לא להיעלם במבוכים. בתקופה שאף אחד אפילו לא שמע על חשמל.
